יהושע מרגולין

ישנם מספר מקצועות בהם הגמול הוא ללא כל יחס לקושי או לחשיבות העבודה, ובעלי המקצועות הללו הנם אנשים הרואים בעבודתם שליחות. אחד הבולטים במקצועות אלה הוא תחום ההוראה. מקצוע זה הכניס לפנתאון של התרבות הישראלית מספר סמלים – אחד מהם הוא 'הדוד יהושע'.

אתרים לביקור:
קבר יהושע מרגולין, סמינר אורנים

יהושע מרגולין נולד בשנת 1877 בעיירה הורוריץ שברוסיה. בילדותו למד תורה ובבגרותו השתלם גם בהשכלה כללית ברוסית ובספרות העברית החדשה. כבעל נפש פיוטית התרשם מרגולין במיוחד מן הטבע, החי והצומח. הוא שמח לכל גילוי בספרות המקרא, התלמוד והאגדה, בו מצא את עקבות הקשר החי בין אבותינו הקדומים ובין טבע ארצנו.

בשנת 1909 עלה ארצה ועסק בהוראה ביפו, השתתף בחוג הדרמה של 'חובבי הבמה העברית' והצטרף לתנועת 'הפועל הצעיר'. מרגולין היה שייך לדור של ראשוני המורים בארץ ישראל. בעבודת ההוראה עמד על הצורך לפתח את חינוך הילדים להכרת הטבע, אך משראה שמשימה חינוכית זו דורשת ידיעה יסודית בהכרת הטבע ובשיטות ההוראה, הוא חזר לרוסיה ולמד באוניברסיטת קייב בפקולטה למדעי הטבע.

בסוף שנת 1923 חזר לארץ ושימש כמורה לטבע ב'מקווה ישראל'. כאן הדביק באהבתו לטבע רבים מתלמידיו, ויחד עם יתר המורים הפך את 'מקווה ישראל' לאכסניה של תורת טבע המולדת, בה נערכו אוספים מעולם הדומם והצומח והחי.

מרגולין חיבב גם את האדם והשתדל כמיטב יכולתו להעניק התעלות תרבותית לתושבי המקום. הוא ארגן וניהל מסיבות 'עונג שבת' וייסד גן-ילדים לפעוטות של המשפחות הגרות במקום.

יהושע מרגולין | מתוך 'ארכיון החינוך היהודי בישראל ובגולה', אוסף שושנה ריקליס

בקורסים למורים נתחוור לו מה רב הידע בטבע שמורי הארץ עדיין זקוקים לו כדי שיוכלו למלא את ייעודם כראוי. אמנם הם למדו בוטניקה וזואולוגיה מתוך ספרי לימוד מתורגמים או מקוריים ואף מתוך רשימות, אבל לימוד מילולי אינו דומה כלל להכרה בלתי-אמצעית. לפיכך, משהבין מרגולין את ייעודו בהפצת דעת בחוגים רחבים יותר, עזב את עבודתו ב'מקווה ישראל'. הוא החל לעבוד כמדריך נודד בהוראת הטבע למורי העמק, והחל בהכנות לייסוד מכון ביולוגי-פדגוגי בתל-אביב בו יוכלו מורים ותלמידים מכל הארץ להעשיר את ידיעותיהם בטבע שלא משמיעה וקריאה בלבד, אלא אף ממראה עיניים.

בשנת 1931 הקצתה לו עיריית תל אביב את הצריף הציבורי שברחוב יהודה הלוי, שעד אז שימש כבית תפילה, וקצבה שנתית בסך מאה לירות. כאן ייסד מרגולין את המכון, שהועידו למטרת "חינוך לטבע והפצת ידיעת הטבע בין המורים, התלמידים והעם". כאן נוצרה פינת-החי הראשונה בישראל.

בתקופת שהותו בתל-אביב כתב מרגולין ספרי לימוד, אך בעיקר אהב לכתוב רשימות וסיפורים לילדים בהם תיאר את טבע הארץ ונופיה. בכתביו בולטת הגישה הדידקטית הישירה והתמימה.

וכך כתב בשנת 1943 בעיתון ילדי הקיבוצים: "ודאי רבים מכם ילדים מכירים אותי, את הדוד יהושע, אשר גן-חיות ומוזיאון לו בתל אביב ברחוב יהודה הלוי 12. רבים מכם ודאי ביקרו פעם ואולי פעמיים ויותר בגן זה וראו בעיניהם את הצבי ואת היעל, את התנינים ואת חזירי הבר, את השקנאים ושאר בעלי החיים… אין ברצוני לשוחח אתכם על בעלי החיים שבגן החיות שלי אלא על בעלי החיים שבגן החיות שלכם. ואם תאמרו כלום בקיבוצים ובקבוצות יש גני חיות? יש ויש. וכי גן עצי הפרי שלכם הוא רק גן של עצים? והוא גם גן חיות גדול. ואני אגלה לכם סוד: אוהב אני את גני החיות שלכם יותר מגן החיות שלי אשר בתל אביב. גן החיות שלי הוא בית סוהר לבעלי חיים…".

ובהמשך הוא מלמד את הילדים פרק בצפרות: "…צא להסתכל בציפורים יחידי בלי בני לוויה. יהי הילוכך איטי, מתון, עיניך פקוחות ואוזנך קשובה. בחר לך פינה להסתכלות, שב בלי זיע, סקור את הסביבה ועקוב אחרי הציפור שבחרת להסתכלותך… אל תרדוף אחרי ציפורים רבות בבת אחת, אלא בחר לך אחת מהן להסתכל בה עד אשר תכירה יפה".

מרגולין כתב גם שירים שהמוכר בהם הוא "כַּלָּנִיּוֹת אָנוּ" שהולחן על ידי מנשה רבינא:


המצבה ליד קבר מרגולין | צילום: עידו הרטמן

כַּלָּנִיּוֹת אָנוּ
אֲחָיוֹת כֻּלָּנוּ
אֲדֻמּוֹת, כְּחֻלּוֹת
לְבָנוֹת, סְגֻלּוֹת.
הָאֲדָמָה אִמֵּנוּ
הַשֶּׁמֶשׁ אָבִינוּ
הַגֶּשֶׁם יַשְׁקֵנוּ
הַטַּל יְחַיֵּינוּ.
כֻּלָּנוּ נִפְרָחָה
נָגִילָה וְנִשְׂמָחָה!

כל ימיו התהלך מרגולין ערירי, ללא משפחה וקרוב, אך כל תושבי הארץ היו בעיניו כאחים וכילדים. לכולם היה הוא דוד אהוב – "הדוד יהושע".

משהחליטה התנועה הקיבוצית להקים סמינר להכשרת מורים, ראתה במכון של מרגולין בתל אביב את הבסיס לסמינר. מרגולין סבר שיש להקים את הסמינר בעמק יזרעאל או בעמק זבולון, ואכן, אחרי שנים התגשם חלומו ונוסד סמינר 'אורנים' – ביה"ס לחינוך של התנועה הקיבוצית.

שבועות מעטים לאחר מלאת לו 70 נפטר מרגולין בתל-אביב ביום 11.09.1947. בצוואתו ביקש לקברו ב"קברות תל-אלכסנדר, אשר סמינריון הקיבוצים שהיה משאת נפשי כל הימים, עומד להבנות עליו". ועל מצבתו ביקש לחרות: "את רעבוני וצמאוני לאדמת ארץ-ישראל לא אשבור ולא ארווה עד אשר אשוב אליה ואנוח בחיקה מנוחת עולמים".

לימים, לא רחוק מקברו הוקם סמינר 'אורנים' של התנועה הקיבוצית. במתחם הסמינר עומד 'בית מרגולין' ובו אוסף פוחלצים מרשים. בסמוך לקבר – במדרון המערבי של הגבעה עליה ממוקם הסמינר – הוקם גן בוטני מופלא ובין העצים והפרחים הרבים משולבים שירים של משוררים ישראלים וזרים.

קבר מרגולין בסמינר אורנים | צילום: עידו הרטמן

תודות לעורכת:כרמית אביבי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *