עמיר שלום

עמיר שלום ז"ל  1963-2014  יליד, רמת גן ישראל

כל חייו של עמיר היו שאיפה למצוינות ללא פשרות, מקצוענות וחיפוש הריגוש הבא.

מאבק שעיצב את דמותו ואישיותו. מאבק על המקום הראשון בגלישה, מאבק להגדרת נהלים להסדרת התעופה בשטח אווירי קטן ומאתגר, ללא מירכאות, ללא טיפה של ציניות, תוך חיפוש תמידי של הריגוש הבא.

עמיר היה הבן השני מבין ארבעה ילדים, נולד לאב שהיה שוטר קשוח, ולאם עקרת בית.

כבר מגיל זאטוטי ביותר בימי בית הספר "העממי" עמיר היה מוכר בשכונה ברמת גן כשטותניק ושובב בלתי רגיל שאהב להתחכם, להצחיק ולבצע תעלולים רבים. יחד עם זאת היה ברור לכול שמדובר בגאון ובילד דעתן בלתי ניתן לאילוף. תחביביו הבולטים היו קריאת ספרים, ביצוע פעלולים באופניים, בניית טיסנים, קריאת בטאון חיל האויר ובניית דגמי מטוסי נייר. בגיל צעיר מאוד החליט וטען  כי כשיגדל יהיה טייס. 

בין השנים 1977-1981 עמיר למד בתיכון "בויאר" בירושלים, מגמה פיזיקאלית מתמטית. גם הצבא זיהה את הפוטנציאל שלו, בין השנים 1981-1984 שירות צבאי מלא- שנה וחצי בקורס טייס, בהמשך שנה וחצי כקשל"ט במטה הפיקוד של חיל האויר.

עם שחרורו מהצבא ב 1985-1986 החל בלימודי הנדסת חשמל בטכניון בחיפה וסיים שנה ראשונה כסטודנט מצטיין נשיא (ממוצע מעל 95). כנראה שהנושא היה אפרורי מדי עבור עמיר והוא החליט לעזוב מחוסר עניין וחיפש את הריגוש הבא. בשנים 1989-1991 עמיר גילה עולם חדש. הוא החל לימודי משחק בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב בתל-אביב ובסיום הלימודים השתתף במספר הצגות בתיאטרון "הסימטא" ביפו, בפסטיבלי עכו ועוד. גם המשחק לא השביע את התיאבון האינטלקטואלי שלו ובשנים 1992-1994 היה סטודנט ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב.

כמו שניתן להבחין, עמיר היה רב גוני, רב כשרונות ולא הרגיש מחוייב להתמיד בתחומי העניין והחקר שלו.

באותה תקופה החל להתמקד במה שיהפוך לתחביב הראשי, המקצוע שלו ומרכז חייו:  גלישה אוירית, דאייה, וטיסה.

הכל החל בשנת 1991. רישיון גלישה אווירית מס' 672, רישיון מצנחי רחיפה מס' 500, התמחות במצנחי רחיפה עד הגדר הדרכה. בהמשך, בין השנים 1992-2003  עסק בהדרכה עיונית ומעשית במצנחי רחיפה.

בשנים אלו עמיר החל לפתח שתי קריירות בו זמנית, האחת בתחום המשחק 1992-1997 והשניה ב-1995 שנת התמחות מלאה במשרד עורכי דין.

לבסוף האהבה האמתית שלו ניצחה ובשנים 1995-1998 עמיר התמנה וכיהן כיו"ר האגודה הישראלית לגלישה אווירית. ב 1996 רישיון ממ"ג מס' 500, אז רק הגיעו כלים אלו לארץ  וב 1997 מקבל  רישיון הדרכה בממ"ג,  הדרכה מעשית וכן הדרכה והרצאות תיאורטיות. החל משנת 2000 עמיר כובש בסערה את השמיים כאלוף ישראל בגלישה אווירית וספורטאי מצטיין בענף.

בשנת 2001 ספורטאי מצטיין בענף הגלישה האווירית. בשנת 2002 עמיר מוציא רשיון טיס פרטי מס' 6046 חד מנועי, הגדר אז"מ, הגדר דאון. אלוף ישראל בגלישה אווירית, ספורטאי מצטיין בענף. הצטרפות ל- "מועדון דאייה נגב", מינוי לאחראי הדרכת תיאוריה (הדרכה תאורטית לחניכים לפני רשיון). עזרה בהדרכה תאורטית גם לחניכי רשיון טיס פרטי ואז"מ.

ב 2003 אלוף הולנד בגלישה אווירית. חתן פרס אלרואי של קלוב התעופה.

במקביל, באותה שנה הוא מרצה למתמטיקה, סטטיסטיקה, מימון ומשפטים ב- "מכללה להוראה ממוקדת".

ב2004 אלוף ישראל בגלישה אווירית, מקום שלישי באליפות פורטוגל, מקום חמישי באליפות ספרד, מקום רביעי באליפות הולנד ומקום שמיני באליפות מזרח אירופה. טייס ראשי ממ"ג ובוחן מטעם האגודה.

בין השנים 1997-2000 טייס ניסוי ופיתוח גלשני אוויר וכנפיים לאז"מ ב' בחברת "La – Mouette" הצרפתית וב 2000-2005 טייס ניסוי ופיתוח גלשני אוויר בחברת “Icaro” האיטלקית.

ב- 2005 מקום ראשון בתחרות Red-Bull Flugtag. טייס ראשי ממ"ג ובוחן מטעם האגודה, הגדר גרירת דאונים, הגדר דאון ממונע.

בין השנים 2005-2008  עסק בגרירת דאונים ב "מועדון דאייה נגב" וב 2006 רישיון מדריך טייס בהגדר אז"מ ב' מס' 1087, בוחן מטעם אגודת הממ"ג  ומדריך ממ"גים ב"דביר" מצנחי רחיפה, מדריך אז"מ ב' ב "אומני הורייזן" ובוחן ממ"ג.  ב 2007  רישיון טייס מסחרי מס' 6046.

ב-2008 הגדר הדרכה באז"מ א' והדרכה ב- "אומני הורייזן", חניך בקורס מדריכי דאייה והדרכת תיאוריה בבי"ס "שירגל-כנפיים".

ניסיון תעופתי:

  • גלשני אוויר                         5850 שעות לערך
  • מצנחי רחיפה                      1450 שעות לערך
  • מצנח רחיפה ממונע רגלי       310   שעות לערך
  • מצנחים ממונעים גלגליים       2200 שעות לערך
  • אז"מ ב'                               920   שעות לערך
  • אז"מ א'                               250 שעות לערך
  • דאונים                                320 שעות לערך
  • חד מנועי                            200  שעות לערך
  • פוגה                                  120 שעות לערך
  • מסוקים-                             10   שעות לערך

הסופר דויד גרוסמן כתב פעם, כי החיים הם בסך הכול הבזק קצר של אור בין חושך לחושך.בכל מקום בו נישא עינינו לשמים נראה את מבטך, את החיוך שלך ונזכור את מורשת המצוינות והבטיחות שהיו נר לרגליך ואת אהבת השמיים ללא גבולות שאפיינה אותך.
מסתבר שיש אנשים, שהחיים שלהם הם אור שלא נגמר, גם אחרי שהנר כבה.
אוהבים ומתגעגעים המשפחה וחברים…..

הספדים
גלריה
סירטונים

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *