שנה לזכרו

ב 1/4/2015 נערך ערב לזיכרו של אמיר כאן תוכלו למצא דברים שנאמרו בערב זה וכן סרטון מקוצר של הערב

עמירי הקרוי גם בדאלק !
ראשית, רציתי שתדע שלא הגענו לכאן לפצוח במסכת הספדים וצער אלא רק לספר ולהזכיר לך ולנו את הרגעים היפים שעטפו את חייך ולהזכיר לך כמה כולנו כאן ועוד אוהבים אותך.
אוהבים אותך זה מושג רחב. לכל אחד כאן יש עמיר אחר, קשר אחר, אהבה אחרת כי אתה היית איש כזה. או בעצם כמה אנשים…
בערב הזה כל אחד יביא את החוויה שלו ממך, את הרגש שיש לו ממך ואליך. רגשות מעורבים של לפני ואחרי ובטוח שתגלה פה עוד הרבה דברים חדשים ומרגשים עלינו ועל עצמך.
סליחה אם הדברים בערב הזה ובכלל לא מתנהלים בדיוק כמו שרצית אבל לא כ"כ השארת לנו ברירה אלא להחליט לבד…

היייתי שמחה אם היית רואה היום את היכולת שלך לגרום לכל כך הרבה אנשים להתאהב בך,
את יכולת ההגשמה המרשימה שלך שנגעה בתחומי חיים מרתקים,
את היכולת להגשים לעצמך חלומות לאורך כל חייך,
את היכולת המדהימה שלך לכבוש במה וקהל,
להלחם לאורך כל הדרך על מה שאתה באמת מאמין בו בכל ליבך,
ואת היכולת שלך הבלתי מובנת מאליה בשבילי להיות חלק ממוסד ציבורי לאורך שנים תוך וויתור על החופש הנצחי. בקיצור להתבגר. בעיני זה הרבה מאד לילדים כמונו….
שם למעלה ניתנה לך סופסופ האפשרות לשייט בשמיים מבלי להתחשב במגבלות מזג האוויר ומבלי לחשב איזה יום היום והשמיים פתוחים בשבילך בכל ימות השבוע 24\7.
אני מקוה שהעניינים מתקתקים לך שם כמו שאתה רוצה וחולם ואולי גייסת גם קצת חמלה בדרך. בעיקר לעצמך. זה בטוח יעזור ויעשה את החיים יותר קלים.

מלבד זה שיש לי חשבון פתוח איתך בנוגע לכך שהיית שותף שלי למרד הנעורים ,נתקענו שנינו בגיל ההתבגרות ונותרתי להתקמט פה לבדי…רציתי לומר תודה.
תודה על השותפות הזו, על ההזדמנות הקטנה לעוף איתך בשמיים, לרכוב איתך על אופנוע בגיל 14 על 180 קמש בדרך לירושליים (אבא תרגע,לא לדאוג כבר הגענו..) ולהאמין שהכל אפשרי. לטוב ולרע.
תמיד חשבתי שאתה כמו דני דין- רואה ואינו נראה. מגיח ונעלם. שיהיה ברור שאתה ממשיך להפתיע אותי להעלם ולהגיח שוב כל פעם מחדש.
אתה בטח יושב וצוחק עלי כאן על הרוחניות המתמשכת ועל כך שאמרת לי אלף פעם שאין חיים אחרי המוות ואין שום נוסחא מתמטית שמוכיחה את זה אבל אני לא מאמינה לך אם תגיד שלא הגעת לכאן גם כדי לפגוש את כולם שנסעו עד לכאן קילומטרים- לפגוש קצת ממך והרבה מהם.
נשמח פה כולנו אם תשמיע קול ותסביר את כל שלא הבנו ממך.
נשיקות מלא. בדאלק

עד כאן אמרתי את שעל ליבי…ובעניין הזה אני לא מחשבנת לעמיר…
אבל קצת מלחיץ אותי לקרוא שיר לעמירי לפני שקראתי זאת בפניו והוא הביע את הסכמתו ואהבתו …
אז את השיר הקטן שבחרתי אקרא לכם. שיר של אלתרמן ועל אלתרמן עצמו קיבלתי אישור וודאי .

התעופה גורמת הנאה אישית
לעוף זה עונג! טוב לעוף אפילו רגע
אך מי שעף מן הקומה החמישית..
וזה סימן שיש לדעת איך לעוף
וזה סימן שהתעופה היא נופת צוף
זה מנהג כזה..
והכל כל כך טס ועף
ולאחד כזה-שבר כבר את האף
וזה סימן שיש לדעת איך לעוף
וזה סימן שיש לשמור על הפרצוף
על כל מקרה שלא יקרה
לעוף! לעוף!

ליאת רז חברה ובת דודה

אמיר שלנו
1        4       15    או   1       5      15    בחירת התאריך בין המתמטי להיתולי  לא היה מפתיע
אמיר הוא   1    4    15   כך היה וכך נשאר.
הבליח אלינו בשלהי כיתה י . חבורה עליזה מאוד ,משועשעת מהחיים בודקת גבולות אינסופיים , עם קריצות של מבט חוקר ולומד נוגע לא נוגע ………………תחרותי ומשוחרר …………………….מפנטז ומתנסה כאחד.

הילדות הייתה עשירה עם מפגשי נוער כל יום שישי 20-30 במספר , בנות בנים , אינסוף טיולים מסיבות , סרטים וחוויות שלא ניתן לתאר.

תלמיד מצטיין שהיה חריג לחבורה שסגדה לשביתות המורים……….פתיתי השלג עד שעות הבוקר הקטנות ואינסוף משחקי 2/7/8 ……………שחמט והאזנה למוסיקה איכותית בקסטות מוקלטות.

תיעב גבולות וסגד לידע ודיוק  , נגע בלא נודע בדמיונו וניתח מאורעות עד דק , בשנינות שלא ידעה שובע.

אם היה מייעץ לי בכתובים בטוח שהיה מחפש שפה נסתרת לא מובנת עם חידודי לשון בלתי ברורים הנוגעים במציאות ובדמיון.

עד היום אני מחכה לספרי טולקין שנעלמו ביעף על ידי אמיר  ספרי חובה לחובבי המדע הבדיוני עם נגיעות של עולמות דמיוניים ואבודים , ההוביט שר הטבעות וכל החבורה.

כפי שחדר לעולמנו בבזק ורוח סערה , טס לעולמות אחרים על כנפיים שלוח רסן ואולי גם לא , צבא , טייס ,עולמות אקדמיה שונים ומשונים הנעים בין הריאלי לרוחני.

זהו הילד שכפר בבגרותו ושלט על קיצו.

מותו הפתאומי, אותי לא הפתיע מעבר לאירוע הפתאומי עצמו.
הציניות, החדות והפלפול נבעו כולם מתהום עמוקה בנפש שהיה צריך לכסות…..
אהבנו את אמיר אהבה עמוקה והוא היה חלק מילדותינו היפה והמרתקת.

חברי ילדות
רענן סיטון, אורי שבח , גידי סיאני, עמוס סיאני, עדנה חידקל ועוד רבים……….

גלי הים

מילים – עמיר שלום, לחן – גידי סיאני

נכתב בתקופת התיכון.

  

גלי הים התנפצו לרגלינו

ורחש הרוח הלך וגבר

הרגשתי השמש קופחת עלינו

הכל היה כל כך נהדר

 

איני יודע כל מה שקרה

שנה שלמה חלפה ועברה

וליבי פעם בחוזקה

שראיתיך לפני שנה

 

המשכנו ללכת הערב ירד לו

אהבתי ששנינו הולכים בדד

אחזתי ידך הרגשתי נפלא

כן זוהי אהבה גדולה

מי היה עמיר שאותו הכרתי ?

לאחר ששמענו כמה אינטליגנטי ומשכיל הוא היה: בוגר בית הספר בויאר שחרט על דגלו מצוינות לימודית, ערכית וחברתית, לימודי משפטים , לימודי הנדסת חשמל , לימודי משחק.

אני הכרתי עמיר אחר .

לעמיר שאני הכרתי היה מוח של ציפור אותו מוח המאפשר לציפור לזהות טרמיקה מרחוק, לרוץ אליה, להצטרף לאחיו הציפורים ולהמריא איתה למעלה. היכולת הזו הנדירה, לזהות את אותה טרמיקה בשלבי ההתהוות כשכולם כבר סוגרים את היום. עמיר היה מזהה עלה קטן המתחיל סיבסוב וכבר רואה לאן זה יתפתח ומגובה נמוך, בלתי נתפס, נוסק ומותיר אותנו פעורי פה , ציפור של ממש!

מספר רב של פעמים הצעתי לו כמה מהדיפלומות שלי שעמלתי עליהן זמן רב בתמורה למוח הציפור שלו הצעה זו אגב עדיין פתוחה בפני כמה בודדים מהנוכחים כאן .

חלק הכיר את היכולות שלו לעזור לאחרים במצבי מצוקה ,

עמיר שאני הכרתי היה חולה רוח. זו מחלה התוקפת כל שלישי בתחום וניתן בקלות רבה לזהות את תסמיניה. זה מתחיל בנסיעה לעבודה, המבט עוזב את הכביש ונע לעבר צמרות העצים  והדגלונים הנעוצים בצדי הכביש  ואז, מתחיל ניסיון להעריך את כיוון ועוצמת הרוח למרות שברור שהיום לא ממריאים .

בהמשך לאחר שמגיעים לעבודה פותחים את הטבלאות השונות מתוך ניסיון לזהות איך יראה מזג האוויר ביום שישי הקדוש. אם הסימנים טובים מצב הרוח מרומם כבר מיום ראשון ואם יש רוחות מזרחיות צריך למצוא סיבות טובות למה בכלל כדאי לחייך בשבוע זה. ל"חולים" הקשים  יש את סימפטום יום חמישי שבו השיחה מתחילה במשפט  "נו מה אתה אומר?" כאשר ברור שאין הכוונה למי יעלה לשלטון או מה עמדתו של נשיא ארה"ב בעניין הגרעין אלה האם יהיה מחר "יום פיצוץ" או "חבל על הזמן" גם כאן לעמיר היתה יכולת להבריק ולהודיע לי בפסקנות שביום שישי בעוד שבועיים יהיה יום פיצוץ כאשר עדיין אין בכלל תחזיות בטווחים אלו .

עמיר שאני הכרתי היה גדול הבנאים הוא ידע לבנות גשרים לליבותיהם של הרבה אנשים, הביטו סביב וראו את מגוון האנשים הנוכח כאן, בכל אחד מאתנו יש לבנה שהוא הניח .

הקשר שלי לעמיר התהדק בסוף 2011 כאשר הקמתי את אתר "מבט על".  האתר מעלה אחת לחודש סרטון על קטע מארץ ישראל המלווה בתכנון מסלול הטיסה ןבהסברים היסטוריים על האתרים ועל הדמויות השונות.  עמיר נידב עצמו להיות העורך שלי וכך מצאנו עצמינו בערך אחת לשבוע דנים במה ראוי להכנס למאמר ומה כדאי לשנות. הוא אהב את התנ"ך , אהב את נופי הארץ, אהב את ההיסטוריה ואת הדמויות שחצו אותה .

עבודה משותפת זו חשפה את שנינו לדעות המגוונות שלנו על נושאים רבים .חשיפה זו הבהירה לי עד כמה גדול וטוב השינוי שהוא עבר בתקופה האחרונה. שינוי שהחל בדברים קטנים וחיצוניים כגון תספורת, שינוי סגנון הלבוש והרצון לבנות בית ולהפוך לאבא. עמיר לא הותיר מורשת מפוארת , או אובליסק לזכרו , אף לא צאצא. מה שכן הותיר, אלו המון חברים המתגעגעים לחיוכו הממיס, לדעתו ולהתחכמויות שלו.

מסתבר שיש אנשים, שהחיים שלהם הם אור שלא נגמר, גם אחרי שהנר כבה.
אבי הרטמן  תלמיד וחבר

 

הספד לעמיר שלום ז"ל – בשם כל עובדי רשות התעופה האזרחית 

חלפה שנה ממועד פטירתו של עמיר,  טייס ומשפטן, אדם משכמו ומעלה, בן למשפחת רת"א.

אנו מתקשים להאמין שאמנם חלפה לה שנה, וחסרונו של עמיר בינינו-  מורגש וניכר.

רק לאחרונה, בתום שנה שלמה, הצלחנו לאייש את התפקיד של עמיר, שהיה ייחודי ומיוחד בתוך רת"א, במובן זה שלא רק שנדרש טייס בכישוריו ואיש – מטה ביכולותיו, אלא גם הבנה בתחום כלי הרחיפה, תחום נדיר  ומיוחד, שעמיר שלום ז"ל היה בקיא בו, מקצועי לעילא ולעילא.

הצלחנו לאייש את התפקיד, אבל את האיש, החבר, לא נוכל כמובן להחליף באחר.

חסרונו מתחדד מיום ליום, מורגש וניכר, בכלל, אבל בצמתים של שמחה או עצב, בפרט.

לאחרונה התקיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, שבסופו  אישרה הוועדה את הצעת תקנות הטיס (כלי רחיפה) – קובץ תקנות המסדיר, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, את כל ההיבטים הקשורים בכלי רחיפה:  רישוי למפעילים של כלי רחיפה הפועלים למטרה מסחרית או כמדריכים,  מרחבי האוויר בהם יורשו מפעילים של כלי רחיפה לפעול, וכן כללים להפעלה בטוחה.

לדידנו, זכויות היוצרים על קובץ תקנות זה –   מקיף ויסודי, רחב ומודרני, שהוא כשלעצמו עשיית היסטוריה במובן זה שטרם היתה אסדרה לתחום הרחיפה במדינת ישראל –   הינן בעיקר של עמיר.

עמיר כתב תקנות אלה, וכן דברי ההסבר לתקנות, יחד עם משפטנים וגורמי מקצוע נוספים ברת"א, כאשר הוא היה "הרוח החיה" מאחורי התקנות: התווה את המדיניות,  קבע את ההסדרים, בדק דינים של מדינות אחרות ובירר נקודות שונות במהלך העבודה-  בצד המקצועי והמשפטי,  ישב עם ציבור בעלי העניין ועם גורמים ממשלתיים שונים נוספים לדיונים רבים, השיב על שאלות רבות, תמיד בנימוס ובנועם הליכות,  ברהיטות ובמקצועיות,  ולבסוף  – סייע בכתיבה מדויקת ונכונה של התקנות עצמן.

חסרונו היה מורגש,  מעיק וכואב באופן מיוחד,  ביום בו אישרה וועדת הכלכלה של הכנסת את התקנות.

כל אנשי רת"א סברו כי "זה היום של עמיר",  לו היה כאן ביום זה היה שמח ומאושר מאין כמותו,  חש מן הסתם שפרויקט חיים אדיר הגיע לסיומו הטוב והנכון, וכי הוא הוא היה מופקד על הניצוח על התזמורת הזו,  ועל הניצחון.

עמיר היה אדם מרתק: בעל ידע נרחב בנושאים רבים ושונים:   תעופה, משפטים, תיאטרון, הנדסה, איש העולם הגדול, איש אשכולות,  חכם ונבון,  ישר וטוב לב,  חבר טוב ומקצועי מאוד,   בן למשפחת רת"א.

זכינו להכירו ונזכור אותו לעד.  אנו חשים ששכלנו חבר אמיתי.
יהי זכרו ברוך.
ורד וויטנברג
מנהלת משאבי אנוש – רשות התעופה האזרחית
בשם כל   עובדי רת"א

 

הספד לעמיר שלום, ידידי היקר, ז"ל

עם הגיעי לרת"א, לפני כ- 3 שנים, המטלה הראשונה שהוטלה עלי היתה לתקן את כל דיני הטיס, בכל הנוגע לאסדרת תחום כלי הרחיפה-  מצנחי רחף, גילשוני אוויר ומצנחים ממונעים גלגליים (ממג"ים).

מטלה כבדה,  לכל הדעות.

נאמר לי שהיחידי בכל רת"א שהוא טייס הבקיא גם בסוגים השונים של כלי הרחיפה, על כל ההיבטים, קרי: רישוי, מרחבי האוויר וכללי הפעלה –    הוא עמיר שלום ז"ל.

כך הכרתי את עמיר  וישבתי איתו לישיבות עבודה רבות מאוד.

מן הסתם בישיבות עבודה אחרי שעות רבות של דיונים בנושאים מקצועיים, עושים הפוגות, שותים קפה, ומדברים גם על החיים האמיתיים.

הכרתי אדם מרתק, מיוחד, חכם, נבון, שיודע המון וקורא המון, משכיל,  טייס מנוסה שטס במקומות רבים בעולם והגיע למקומות מצוינים בתחרויות בין- לאומיות על כלי רחיפה שונים, אדם  מעניין, נהדר,  עם לב רחב וחם,  אדיב, נדיב, ג'נטלמן אמיתי,  עם אישיות נדירה ומופלאה.

מצאתי עצמי מדברת איתו על הכול  –  על המשפחה שלי, על עצמי, על עניינים מקצועיים שונים (לא רק כלי רחיפה),  על ספרות, אמנות ותרבות, על החיים בכלל.

השכלתו הרחבה בנושאים רבים ושונים  –  משפטן, טייס, וכמי שרכש לעצמו השכלה רחבה בתחומי דעת שונים: הנדסה, תיאטרון וקולנוע, ועוד, וכן היותו איש ספר-  אדם שקורא המון ובקיא בהמון דברים ותחומים, גרמו לי להבין שיש כאן איש שיחה מרתק, ומצאתי עצמי מדברת איתו על המון דברים, זמן רב,  שיחות שהיו לעונג צרוף.

הפכנו לשמחתי לחברים טובים. 

בכל הנוגע לתקנות שכתבנו ביחד  –  אני מודה שזכויות היוצרים הן בעיקר של עמיר.  הוא סייע לי בדרך מופלאה לגבש שלושה פרקים שבד"כ נתונים לאנשי מקצוע ברת"א מ- 3  אגפים שונים, מ- 3  תחומי דעת שונים: רישוי, מרחבי האוויר וכללי הפעלה.

בסוגיית הרישוי  –  סייע לי בכתיבת הפרק על כל היבטיו :  דרישות כשירות, תהליכי רישוי הכרוכים במבחנים עיוניים ומקצועיים,  וטעמים לקבל או לסרב לקבל בקשת רישיון,  הן בהיבטים של מסגרת ופרוצדורה והן בהיבטים של תוכן ומהות, ובהכול הפליא בניסיונו ובתבונתו, נתן דוגמאות מתקנות ישראליות או זרות, הגיע תמיד לישיבות מוכן לעילא ולעילא עם תשובות טובות וטיעונים משכנעים, ואף סייע לי לכתוב את התקנות עצמן בצורה מדויקת ובניסוחים מצוינים.

בסוגיית מרחבי האוויר –  הסביר לי כיצד עתידות להיראות המפות, ומהם האזורים מבחינת מרחבי האוויר בהם יורשו מפעילים של כלי רחיפה לרחף,  מתוך הכרה אישית של כל נקודת המראה או מנחת ברחבי הארץ,  והכרות עם פרסומי המידע התעופתי, וכן המימשק בין התעופה האזרחית והצבאית. ישבנו יחד בדיונים עם חיל האוויר ואגף תשתיות אוויריות ברת"א ועמיר הפליא את כל הנוכחים בידע הרב שלו בהיבטים אלה,  ובניסיונו הרב, וסייע לגבש פרק שלם של תקנות,  גם בהקשר זה.

בסוגיית ההפעלה  –  עמיר סייע לי למפות בהקשר זה את כללי ההפעלה הקיימים, הסביר לי ביחס לכל כלל וכלל מדוע הוא שגוי, או ארכאי ומיושן, ועל כן ראוי לבטלו, או לחלופין מדוע הוא נכון וכדאי לשמרו ולהעבירו לתקנות החדשות,  או שראוי לשפרו ולשכללו,  מטעם מקצועי כזה או אחר, שוב- תמיד עם דוגמאות טובות וטיעונים משכנעים, תמיד בלשון רהוטה ומדויקת.

בד"כ אנשי המקצוע בקיאים בסוגיות של רישוי, או הפעלה או מרחבי האוויר, אבל אדם אחד, שיהיה בקיא בשלושתם-  זה דבר נדיר ומיוחד.

נסענו יחד לישיבות בירושלים,   ישבנו יחד בישיבות עם גורמי מקצוע בתוך רת"א ומחוצה לה  – חיל האוויר,  משרד הביטחון,  משרד התרבות והספורט, משרד האוצר , משרד המשפטים,  ועוד.

ישבנו עם ציבור בעלי העניין  –  מפעילים של כלי רחיפה מסוגים שונים,  חלקם פועלים באופן מסחרי או כמדריכים, חלקם מפעילים פרטיים, חלקם ותיקים וחלקם חדשים,  אשר שאלו שאלות רבות והעירו הערות רבות ב- 4 דיונים, כל אחד בן כ- 5 שעות, ובמצטבר לכ- 50 גורמים בכ- 20 שעות דיונים השיב עמיר לכל אחד ואחד,  במתינות ובנחת, בקול שקט ובשיקול דעת,  תשובות מקצועיות לעילא ולעילא, וברוב המכריע של המקרים התקבלו על דעת הציבור והניחו את הדעת.

ישבנו במשרד,  ישבנו לעיתים בבית הקפה הסמוך למשרדי רת"א, מקדישים עצמנו לפרויקט המדהים וההיסטורי הזה, פשוטו כמשמעו,  שנקרא "תקנות הרחיפה"   –  אסדרה מקיפה ויסודית,  לראשונה בתולדות מדינת ישראל,  בחקיקת המשנה, בנושא של הפעלת כלי הרחיפה, על כל סוגיהם,  בכל ההיבטים: רישוי מרחבי אוויר וכללי הפעלה,  כאשר לדידי אני נהנית מכל רגע מחברתו של האיש המדהים הזה, אשר משנתו כתובה כעת מעל דפי החוק של מדינת ישראל ובכך עשה היסטוריה!!

לצערי, בדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת שהתקיימו לאחרונה, בפברואר 2015,  אודות נוסח התקנות,  עמיר לא היה לצידי. הוא היה חסר לי.  ממש.  יצוין שהכנסת קיבלה את הנוסח כמעט במלואו, על כל העקרונות שעמיר התווה ודרש וסבר כי הם הראויים והנכונים והטובים לאינטרס הציבורי.  לאחר שנים רבות של ניסיון בחקיקה לטובת הממשלה אני יכולה לומר שמדובר בדבר די נדיר: הכנסת בד"כ לא מקבלת הצעת תקנות ממשלתית כפי שהיא, ומעירה הערות לרוב.  כאן היתה קבלה של כל המדיניות שעמיר רצה להתוות וכל העקרונות שרצה להכליל בתקנות.  ובכך נצחונו !

אין לי אלא להעריץ את עמיר,  להתגעגע,  ולהתנחם נחמה פורתא במורשתו – תקנות הטיס (כלי רחיפה) של מדינת ישראל,  שמבחינתי הוא חתום עליהן,  אותן אני מצרפת לעיון החברים והמשפחה.

מקווה שעמיר , ידידי היקר מאוד,   נח על משכבו בשלום ותקוותי שידע והבין טרם לכתו שאנחנו כאן ברת"א, חברים רבים ואני ביניהם,  אוהבים אותו,  ומעריכים אותו, מאוד  מאוד.

יהי זכרו ברוך לעד.

 כתבה:  יבינה זכאי- בראונר, עו"ד ;  רת"א – המחלקה המשפטית

One thought on “שנה לזכרו”

  1. היי אמירו-וסקי !! ככה קראתי לך.
    כמו שאתה קראת לי:איתן-נווסקי.

    הייתי לי כבן-וכחבר.
    הייתי, אולי, החבר היחידי שחלקתי איתך את כל מה שזה אני. ישנו באותו חדר עשרות פעמים ודברנו על הכל. גם כשרצית לברוח מהבדידיות באת אלי. שבת, פסח, ראש השנה. ארוחות בוקר אין סופיות וארוחות לילה כל פעם שהגעתי לביקור בארץ. וכבן, נתתי לך מהכל. את הסובארו החדשה האופנוע גלשנים טיסות אליפויות באירופה בעולם….שם היית. ברזיל….. לשם הגעת.

    עזבת אותי, עלית מעל כל הטרמיריקות שבעלום.
    השארת אותי כאן איתם. לא בכיתי שתקעת כדור בראש. הלא אנחנו מהמתאבדים. בודקים את הפחד כל שניה. טסים קרוב לאלוהים. קופצים לתאומות מפחידים. מפחידים הרבה יותר מלחיצה על ההדק. עושים מה שבא לנו. לא מפחדים מהמוות.
    אבל……כאן יש לי טעם מר מכל הענין: אם היית נהרג בתאונה אויר או אופנוע הייתי מבין. כי כך זה כשמתגרים במוות. אבל בגלל אנשים התאבדת…..??!!

    ביום חמישי – להזכירך – אכלנו ארוחת ערב בו סיפרת לי שברת"א יש לך מיליונים של בעיות. היית נסער. לחוץ. אז הבנתי שאתה בבעיה. ספרת לי על דוח שכזה ועל עמית מהעבודה שאיתו אתה לא מסתדר. ועניתי לך: כאשר אתה עומד על שלך, וכאשר אתה הולך נגד הזרם……. כולם עולים עליך. אמרתי לך מליון פעמים : עזוב אותם! תעשה את שלך! תחתים כרטיס ולך לטוס!

    אבל אתה עקשן. עסוק בלתקן את העולם. ותראה מה קרה לך: נחתת לא טוב בגרירות – כפי שהבנתי ממך – ומאז כל שונאיך הופיעו . אולי שלילת רשיון לתקופה או בכלל. אתה רואה אמירווסקי ! על זה אני מדבר. התנסת בכל התשוקות שבעולם. אבל כאן נפלת, בגלל אנשים.

    "תגיד לי: תקעת כדור בראש כי ידעת שיקחו ממך את הרישיון ואז אין טיסות ואין כלום?! ". ואם כן ספר: מה קרה שם ברת"א? מי הם אלו שבגללם נדחפת למוות ? מי זה המנייק שהשפיע עליך כל כך? מי הוא האחראי על הקיום שלך? מי זה שיודע אם אתה טייס טוב או רע?

    כאן למטה חם. בטח למעלה קר. כבר מרכיב את הגלשן ואעלה אליך בטרמיקה הראשונה. רוצה להרגיש איתך את הקור. כמו פעם. בלי אנשים. רק אתה ואני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *