"ברקאי 200" על תל אסור והשרדנה

שם: ברקאי 200 על תל אסור והשרדנה   אורך :65 ק"מ. אזור: מישור החוף  אתרים: תל אסור ,נתל אסוויר, שמורת עין ארובות, פירי אביאל, תל צור ועין צור, רמת הנדיב, חרבת עקב, שמורת טבע נחל תנינים, תל תנינים, האקוודוקט, קיסריה, גשר הנבל נחל חדרה, בית יהושע חנקין, חפציבה, נרבתא, עונה: כל השנה. מנחתים מומלצים: שדות באיזור  מירשה: אן צורך.

תיאור המסלול:

"נפתרה תעלומה ארכיאולוגית: זוהה פין מעוטר". לכותרת זו, שפורסמה ב-30 ביוני 2010, היו את כל המרכיבים הנחוצים לתפוס את תשומת ליבי: תעלומה, ארכיאולוגיה מקראית, סקס,
והכי חשוב – הקשר לפרופסור אדם זֶרטָל (לפין עצמו עוד נחזור בהמשך). התעלומה המדוברת נפתרה לאחר 13 שנות מחקר. היא פותחת צוהר לעולמם של ה"שרדנה" וחושפת חלק מ"סודו של סיסרא" (כשם ספרו של אדם זרטל). עליהם ועל אדם זרטל נרחיב במאמר זה.

המאמר נכתב לזכרו של אדם זרטל אשר נפטר ב-18 באוקטובר 2015. אדם ניצל את הממ"ג (מצנח ממונע גדול) ככלי לצלם את האתרים שסקר או חפר. בתחילה טס עם דוידי הולדר ולאחר מכן חבר לאסף סולומון שבנוסף גם צילם עבורו. ב-16 באוקטובר 2015 סיפר לי אסף כי הם עומדים לטוס ב-24 לחודש וביקש ממני להצטרף לטיסה אשר לצערי כבר לא התקיימה.

פלוטו כאן: עירון 2000

בכל פעם שאנו מדווחים בקשר האווירי "עירון 2000" אנו מעל תל "אֵסוּר" הנמצא ליד "עין ארובות". כאן ניתן לראות מהאוויר בבירור את התל והחפירות. חפירות אלו ייחודיות מסיבות שונות ומגוונות.

ASOR1-1תל אסור

חפירה קהילתית

בכל סתיו מאז 2010 נערכות חפירות ארכיאולוגיות קהילתיות בתל אֵסוּר. בני נוער יהודים, ערבים, חילונים ודתיים חושפים יחדיו את העבר. במשך חמישה שבועות מתבצעת חפירה המשלבת את תושבי הסביבה, את תלמידי כיתות ט' מבתי הספר של המועצה האזורית מנשה (בי"ס מבואות עירון, גוונים ובית הספר המוסלמי מהכפר מייסר) ואת בנות האולפנה בכפר פינס. כל קבוצת תלמידים מגיעה לשבוע חפירה באתר, משתתפת בחפירה הארכיאולוגית ולומדת על העבר הקדום של האזור בו הם חיים, כל זאת תוך שיתוף פעולה יהודי-ערבי וחילוני-דתי. עד כה השתתפו בפרויקט למעלה מ-1500 תלמידי בתי ספר. זהו פרויקט ייחודי ואין דומה לו בארץ ובעולם.

פעילות שאינה מתוקצבת על ידי הגופים הממשלתיים

תקציב הפרויקט כולו מגיע מתרומות של גורמים פרטיים: מפעילויות חינוכיות המבוצעות ע"י העמותה התומכת בעשייה, מפעילות קהילתית הכוללת ערבי שירה בציבור, ממכירת גרוטאות מתכת ומכירת שמן "תל אֵסוּר" שנמסק ע"י חברי הפרויקט, וכן מתרומות ממשתלת הקנביס הסמוכה לתל.

חפירת זיכרון

החפירות מוקדשות לזכרו של איציק דורי ז"ל (מזכיר קיבוץ מצר לשעבר) שנהרג בפיגוע בקיבוץ מצר בשנת 2002 (http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/999).

בחפירות אלו נחשף עברו של התל. בין תושביו הקדומים נכללים ה"שרדנה", והם אלו אשר מושכים את העניין הרב בתל זה.

השרדנה (Sherden)

עיקר המקורות המספרים לנו אודות השרדנה נכתבו בידי אויביהם. המקור הראשי מגיע ממצרים, כאשר מקורות נוספים מגיעים מצפון סוריה ומאזור חוף הלבנון. השרדנה שייכים לקבוצת גויי הים: קואליציה גדולה של שבטים שתקפה את מזרח הים התיכון ואת מצרים במאות ה-13 וה-12 לפנה"ס. המצרים יודעים לספר, בכתביהם ותבליטיהם, אודות קרבות מרים בינם לבין "גויי הים". על תבליטיו של רעמסס השלישי, במקדש "מדינת האבו" שבמצרים העליונה, מתוארים שני קרבות גדולים שהתרחשו מול השרדנה בשנת 1180 לפנה"ס – האחד ימי והאחר יבשתי.

מספר קבוצות נכללות תחת הכינוי "גויי הים": פלשת, שרדנה, תכר, דננים, וושש ועוד. נהוג לכנות את כל "גויי הים" בשם "פלישתים", אולם למעשה הם נבדלים זה מזה והגיעו ממקומות שונים.

"השרדנה" מופיעים לראשונה בתבליטים במקדש במצרים. הם מצוירים בתהלוכת שבויים והמאפיין אותם הן הקסדות עם הקרניים. השם "שרדנה", או "שרדן", מופיע לראשונה במכתבי אל-עמארנה המשויכים לאמנחותפ השלישי ובנו אח'נאתון. מהמכתבים עולה כי ה"שרדנה" נמצאים במזרח הים התיכון כבר במאה ה-14 לפנה"ס, בזמן שהגיעו כקבוצות קטנות או כבודדים. הם מוזכרים כלוחמים נועזים ביותר ומועסקים בעיקר בתור שכירי חרב. חלקם אף נטמע בחברה המצרית. בעיר "אוּגָרִית" (כיום "תל ראס שמרה" הסמוכה ללטקיה שבחוף סוריה) הייתה קהילה גדולה מאוד של "שרדנים". עיסוקם היה צבאי בתור חיילים מסוגים שונים במשמר המלך, משמר הארמון, וכשכירי חרב. במצבת הניצחון של רעמסס השני במקדש שבעיר תאניס מוזכרים השרדנה פעמיים – פעם אחת כאויב מול מצרים, ובפעם השנייה כלוחמים מקצועיים מעולים בצבא מצרים.

השרדנה מסתובבים ברחבי המזרח התיכון לפחות 150 שנה קודם לפני הופעתם של הפלשתים ושבטים אחרים. נראה כי היישוב השרדני הוקם תחת החסות המצרית, בעת שבני ישראל כבר היו בתהליך התנחלותם בהר המרכזי. השרדנים ראו את הסכנה המתפתחת מתחם לאפם, היות והם היו לוחמים ושכירי חרב. מאחר ומלך יבין היה עשיר, לא מן הנמנע ששכר את שירותיהם, ובתוך כך גם את שירותי מפקדם "סיסרא", להילחם בישראלים החודרים לארץ.

כאן המקום להיזכר בקרב המפורסם של סיסרא כנגד בני ישראל. קרב זה מוזכר בספר שופטים פרק ד': " א וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וְאֵהוּד מֵת. ב וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. ג וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה. ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט. ו וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ. ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ. ט וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה. י וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה. יא וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ. יב וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר. יג וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן (…) טו וַיָּהָם יְהוָה אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו. טז וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד. יז וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי. יח וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ. כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן. כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת".

בעקבות ניצחון זה נכתבה שירת דבורה המתחילה בפרק ה' בספר שופטים: "א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ יְהוָה. ג שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (…) יג אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם יְהוָה יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים".

את חרושת גויים, מקום מושבו של סיסרא, מזהה פרופ' אדם זרטל בתל אל-אחוואט – לא רחוק מתל אֵסוּר הממוקם מעל ואדי ערה בסמוך לישוב "חריש". האתר מתוארך לתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל ונבנה על ידי "השרדנה" בסביבות שנת 1150 לפנה"ס. זמן זה תואם את מועד הגעתם של בני ישראל לארץ, וכן תואם את המועד המשוער של המלחמה בין ברק בן אבינועם וסיסרא בנחל קישון, המרוחק מרחק של 14 ק"מ בלבד מהמקום. האתר נחפר ונחקר על ידי פרופסור אדם זרטל במשך מספר עונות חפירה.

השרדנה במקרא

אם המלחמה המתוארת בספר שופטים הייתה נגד השרדנה, אין זה סביר כי במלחמה כה חשובה שהייתה נקודת מפנה בכיבוש הארץ, לא יוזכר עם זה במפורש – בפרוזה או בשירה. יהיה זה אך סביר לצפות שעם זה יוזכר בתיאור המלחמה עצמו או בשירת דבורה.

עירו של סיסרא נקראת "חרושת הגויים", בלשון רבים, שהרי מול שבטי ישראל שהתבססו בהרי הגליל והשומרון ניצבו באזור זה השרדנה ועם נוסף – ה'סַכֶל', ששכן ברצועה מקבילה לאורך חוף הים כשהעיר דור במרכזה. מבחינתם של שבטי ישראל, במערכה זו עמדו מולם השרדנה והסכל, ו"חרושת הגויים" היוותה את העיר הקדמית של מערך זה. מצב זה מרומז בפסוק: "בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ" (שופטים, ה', י"ט). בתיאור הקרב וכל שקדם לו (שופטים, ד', י"ג-ט"ו) אין מוזכרים הכנענים עצמם כאויב אלא סיסרא בלבד. הרגע המסעיר של הניצחון אינו מתייחס לכנענים כלל, אלא: "וַיָּהָם יְהוָה אֶת סִיסְרָא" (שופטים, ד', ט"ו). מדוע לא מצאנו כל אזכור של העם השרדני בעלילת המלחמה? ואולי העם השרדני מוזכר בכל זאת בתנ"ך אך פורש באופן לא נכון?

פרק עשרים ואחד בספר מוקדש לניתוח המשמעות של הפסוק (שופטים, ה', י"ג): "אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם יְהוָה יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים". בפרשנות המסורתית המילה "שריד" הינה שיור כמו שריד ופליט (מצודת ציון). פרופ' זרטל מתמודד בספרו עם הפסוק הבעייתי ומציע לו הסבר שונה והפוך מבחינת ייחוס שני הצדדים היריבים לחלקי המשפט. לשיטתו, החלק הראשון של המשפט: "אז ירדו (לקרב) שרידי העם הקרוי 'אדירים' – הם השרדנה" (ואולי הסכל-סיקולו, לשיטתנו). ואילו החלק השני: "ומולם ירדו למלחמה גיבורי ה' – הם לוחמי ישראל". חיזוק לקביעתו של פרופ' זרטל כי מדובר בתקבולת ניגודית, שבה חלקו הראשון של המשפט מדבר על השרדנה וחלקו השני מתייחס לישראלים.

עם האדירים

פרופ' זרטל מוכיח ש'ספל האדירים' הניתן לגיבור הבא מן הקרב הוא מוטיב מערב ים-תיכוני, אגאי או אחר. 'ספל האדירים' מופיע בספרות היוונית הקדומה ומתאר הענקת ספל מעוטר ובעל גודל ניכר לגיבור השב משדה הקרב. השרדנה סיגלו לעצמם מנהג זה וספגו מרכיבים מהתרבות האגאית-יוונית כשהתיישבו בכרתים, ממנה המשיכו לחופי כנען. בהתאם לכך, ספל האדירים בשירת דבורה הוא חלק מהתרבות השרדנית.

המנהגים והתרבות החומרית שהביאו איתם השרדנה – כלי אוכל, חפצי נוי ואחרים – נפוצו אל האוכלוסייה שבתחום שליטתם ומטבע הדברים הגיעו גם אל שבט הקיני. המקרא מזכיר את העובדה, השולית לכאורה, כי סיסרא שתה ב'ספל אדירים' – כדי לציין ולהדגיש את גודל מפלתו, דהיינו – הוא נפל למרות שנמצא בתחום השליטה וההשפעה השרדנית, ונפגע דווקא בעזרת ספל שהיה חלק מהתרבות החומרית השרדנית השלטת. בהתאם לכך, הרי גם המלה 'אדירים' שבפסוקית "אז ירד שריד לאדירים" נושאת משמעות זהה ומובן כי פסוקית זו מתייחסת לשרדנה. ממחקריו של פרופ' זרטל מובן כי חרושת הגויים הייתה עירם של השרדנה. בהתאם לכך ניתן לטעון בסבירות גבוהה כי 'שָׂרִיד' – הם השרדנה!

את ההבדל שבין 'שריד' ל'שרדנה' ניתן להסביר בכך שבתחילה היה כתוב במקור 'שרדן' (או 'שרדנה'), ומשום שלא הבינו המעתיקים את משמעות המילה, ובהתחשב בכך שהמקרא נכתב במקורו בכתיב חסר ואף ללא ניקוד, גבר במשך השנים הפיתוי לטעות או 'לתקן' את הנוסח ל'שריד'.

לאור ההנחה ש"שריד" הם ה"שרדנה" יש לבחון שוב את צירוף המילים "שריד לאדירים" ולבחון אם הפירוש החדש משתלב בפסוק כולו. פרופ' זרטל קובע, בהסתמך על הספרות היוונית (הומרוס), כי הצורה 'אדיר' מקבילה במשמעותה למילה 'ענק', שכוונתה היא "נסיך, מושל, שליט" – ביטויים המבטאים באופן ברור עוצמה ושליטה. וכפי שמצוין ומסוכם בספרו: "הרי שאפשר לראות ב'אדירים' כינוי ספרותי לגויי העם הצפוניים, שנכנס לעברית במיוחד כהגדרה ל'שרדנה'". בהתאם לכך, הסבר הפסוק כולו – "אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם יְהוָה יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים" הוא: אז יצאו לקרב עם השרדנה הקרוי 'אדירים' (= השולטים) ומולם – ה' נלחם לנו וסייע לגיבורים. נמצא, אם כן, שתגליתו ומחקריו של פרופ' זרטל בנושא זה מפענחים ביטוי בשירת דבורה שהיה סתום ותמוה והשתמר בצורתו זו במשך כ-3100 שנים. עתה הגיעה שעת פתרונו.

ולפני שנעבור לסיסרא, מספר מילים על חרושת גויים – היא תל אל-אחוואט.

לטעמם של מרבית החוקרים השם ניתן לו עקב הפעילות של "חרישת ברזל" שנעשתה באתר. אם נתבונן בתרשים האתר נראה שיש בו אזור תעשייתי. באזור הזה נמצאו כוכים ובהם עפר ושריגי מתכת. אנו יודעים שתעשיית הברזל הייתה אסורה על הישראלים בארץ כנען בשל גוי ים אחר, והם נזקקו לחרשי ברזל מקרב הגויים, ככתוב: "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא, בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי-אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים, חֶרֶב אוֹ חֲנִית. כ וַיֵּרְדוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת-מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת-אֵתוֹ, וְאֶת-קַרְדֻּמּוֹ, וְאֵת, מַחֲרֵשָׁתוֹ"(שמואל א', י"ג, י"ט-כ'). מכאן נגזר שמו של האתר: "חרושת הגויים".
אתר-נוראגי-בסרדיניה-מהאויראתר נוראגי בסרדיניה

סודו של סיסרא

היה זה גסטון מאספרו, האגיפטולוג הצרפתי, מי שפענח לראשונה את הכתובות של רעמסס השלישי במקדש המתים במדינת האבו, שראה את הקשר בין השרדנה לבין האי סרדיניה. כך כותב אדם זרטל על ביקורו בסרדיניה: "כשנחתתי כעבור שעתיים בשדה התעופה הקטן של קליארי, בירת סרדיניה, התעצמה בי ההרגשה שאני עומד לפני שינוי בחיי. אם יתאמת אף חלק מהדברים, תהיה לכך השלכה שתאיר פרק היסטורי מרכזי בחיי הים התיכון הקדום: סיפורם של גויי הים. בבית המלון חשתי, בנוסף לעייפות, את ההתרגשות גואה. בחוץ היה לילה אפל. למחרת הייתי אמור לצאת אל אתרי הנורָאגִים. לא הכרתי איש בסרדיניה.

…לקראת העונה השלישית של החפירות (בתל אל-אחוואט), בקיץ 1995, נערם שלל של סימני שאלה. כבר היה ברור שסימני ההיכר הארכיאולוגיים של האתר שונים מכל מה שידענו. כדי לא להזדקק לתיאוריות שהציע אריך פון דניקן, לפיהן בוני האתר היו יצורים ירוקים מהחלל, הזמנתי למקום מבקרים רבים ככל האפשר. הראיתי להם את התופעות המוזרות, ושאלתי האם מישהו מכיר אותן. היינו בבעיה קשה: אין טעם לחפור אתר, אם אינך מכיר את התרבות של בוניו. היה זה פרופסור מאוניברסיטת חיפה, היסטוריון בעל שם, מיכאל הלצר, שזרק את ההצעה לראשונה: "למה שלא תנסו את התרבות הנוראגית של סרדיניה?"

את התרבות הנוראגית לא היכרתי, אבל פניתי לספרים. כשהצצתי בין דפיו של ספרה של מרגרט גואידו "סרדיניה", מסדרת תרבויות עתיקות, כמעט הוכיתי בהלם. בפרק על התרבות הנוראגית ראיתי את המסדרונות המסתוריים ואת בתי האיגלו שלנו. אחר כך קראתי את מאמרו של החוקר ג'ובני אוגאס, ושם, במאמר על הנוראג, ראיתי את המקור האמיתי לאל־אחוואט.

מהאלף השני לפנה"ס ואילך התפתחה בסרדיניה תרבות מיוחדת במינה, התרבות הנוראגית. "נוראג" בלשון הסרדית הקדומה פירושו "ערימת אבנים". בשונה מהבנייה המקובלת באגן הים התיכון, בנו בסרדיניה מעין ערימות אבן ענקיות, גבעות מלאכותיות, שבתוכן חללים פנימיים שתיפקדו כחדרים.

את המידע הזה קראתי בספרים והתחלתי לעכל כשיצאתי מבית המלון, בבוקר סתיו בהיר, ועשיתי את דרכי לשפלת קמפידאנו. מטרתי היתה לברר האם יש דמיון של ממש בין המבנים ליד נחל עירון לבין התרבות הנוראגית. מובן שהיה עלי לבדוק עוד שאלה העומדת בבסיס המחקר: מה לסרדיניה הנוראגית ולכנען?

הקואליציה של גויי הים כללה חמישה שבטים: הפלישתים, הסֶקֶל, השֶקְלֶש, הדַנָנֻ והוֶשְוֶש. לאלה הוסיף רעמסס בפפירוס בן אותו הזמן את שבט השרדנה. מעדויות שונות ומחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הים התיכון, אנו יודעים שגויי הים השמידו את התרבות המינואית בכרתים, את התרבות המיקנית ביוון של תקופת הברונזה, את העיר טרויה ואת האימפריה החיתית. אחר כך נפגע ונהרס הסדר החברתי והפוליטי בכנען ובסוריה. גויי הים היו גם הגורם החשוב ביותר שהרס, את העולם הידוע של אותה תקופה באיזור הים התיכון. בכך פתחו עידן חדש, שהישראלים היו כבר חלק ממנו.

מיד עם פענוח הכתובות במדינת האבו, ראה דה מאספרו את הדמיון הלשוני בין השמות של חלק מהשבטים של גויי הים לבין שמות האיים: מוצא השַרְדָנָה, שיער, הוא מסרדיניה; את הסֶקֶל צירף לסיציליה. אך לדבריו לא היה שמץ של הוכחה.

השרדנה נחשבו ללוחמים מהוללים, שהמצרים ואומות אחרות שמחו לצרפם לצבאותיהם כשכירי חרב. הם הופיעו במזרח הקדום כמאה שנים לפני גויי הים האחרים, לאחר תבוסתם ב־1180 לפנה"ס, הושיב אותם רעמסס השלישי ב"מצודות", ומאה שנים מאוחר יותר סיפר כוהן מצרי בשם אמנופה כי השרדנה יושבים בכנען, צפונית למקום מושבם של הפלשתים. ומה לאחר מכן?

לאחר מכן הם נעלמו. המלומד הגרמני אלברכט אלט קרא להם באחד ממאמריו "השבט האבוד". שום יישוב שלהם לא נמצא, וגם לא נמצא זכר לתרבותם החומרית. הדבר עמד בסתירה משוועת לתפקיד המרכזי שמילאו בדרמה של גויי הים. נראה היה שצריך לקבוע סוף סוף האם היו או לא היו.

מחפשים יחד

הייתי בסרדיניה. שכרתי חדר במלון קטן באיזור הגבעות. הבוקר למחרת היה צונן. יצאתי להר שהתנשא מעל המלון, ולראשונה ראיתי נוראג. היה זה הנוראג ג'נה מריה ודמיונו לאל־אחוואט המם אותי. כשהראיתי לארכיאולוג איטלקי נעים סבר, שהשגיח על הפועלים, את התמונות מאל־אחוואט, עצר זה לרגע, ליטף את משקפיו ביקש ממני לחכות.

הוא צילצל לפרופסור ג'ובני אוגאס מאוניברסיטת קליארי, שאת מאמרו קראתי לפני שהגעתי לכאן. אוגאס חוקר את התרבות הנוראגית זה 25 שנים, ולא פלא שנסע במהירות שיא את 120 הקילומטרים שהפרידו בין הבירה לביני. אחרי שלחצנו ידיים והפרופסור הציץ בתמונות ודיבר בצרפתית נרגשת, היה ברור שנכרתה בינינו ברית חוקרים. הנוראג שנחפר באותו איזור הוא הדומה ביותר לאל־אחוואט. למחרת, בשעת סיור, אמרה לי אשתו של אוגאס שהוא מחפש את השרדנה כל חייו. מעכשיו, ידעתי, אנחנו מחפשים אותם יחד.

בקיץ 1996 הגיע אוגאס לישראל, כדי לראות את אל־אחוואט במו עיניו. ב־1997 הביא עימו קבוצה של 45 סטודנטים מסרדיניה, והם הצטרפו אלינו למשך חודש ימים ועבדו איתנו בחפירות. היה זה שיתוף פעולה מוצלח במיוחד.

בחורף 1996 גילינו שהטריטוריה של השרדנה השתרעה גם צפונה, לכיוון הכרמל. ליד כרם מהר"ל נתגלו אתרים בנויים בסגנון נוראגי. אלה חיזקו את דעתנו, שהשרדנה היו מתיישבים כשם שהיו לוחמים".

Giaele e Sisara, by Artemisia Gentileschi

ומה לגבי סיסרא?

ביקורו של פרופ' אדם זרטל בסרדינה שפך אור על סיסרא. חוקרים רבים הראו את השתלשלות השמות שנגזרו ממקום מוצא של שבט, בית אב וכדומה. המלומד הגרמני גאורג קמפפמאייר הראה את צורות המעבר הלשוניות של שמות גיאוגרפיים מדור לדור. בספרו של פרופ' פאוליס, המומחה העולמי לשימות גיאוגרפיים בסרדיניה, נאספו אלפי שמות שמקורם באי, חלקם קדומים ועתיקים מאוד, והם כוללים בתוכם את הברות: "סיר", "סאר", "סא", ו"סיס". ההברות, לדעתו של פרופסור פאוליס, הן שריד ללשון סרדינית עתיקה מאוד. התגלית המעניינת באה מכרתים: בחפירות באי נתגלה לוח בכתב "הלינארי" מהמאה ה-14 לפנה"ס ובו מופיע השם "סיסרוא". מהמחקר עולה כי "סאסרי" הינו שם עיר ואזור בסרדיניה וכי "סייסארא" הינה מושבה שרדנית בכרתים.

וחזרה לפין מתחילת המאמר

לוחית ברונזה עגולה בת 3,200 שנים מהאתר "אל-אחוואט" עם תבליט פני אישה היא חלק מפין שהחזיק את גלגליה של מרכבת קרב, כך חשף החוקר אורן כהן ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. הזיהוי הנוכחי מוסיף לערכו ההיסטורי והארכיאולוגי של האתר ומוכיח שהיו בו מרכבות בשימוש אישיות חשובה."יתכן וכאן היה מקום מושבו של סיסרא וממנו יצאו המרכבות בדרכן לקרב נגד ברית השבטים הישראלים", סיכם פרופ' זרטל.

 

ADAM

על אדם זֶרטָל

עשרות שנים, מדי יום שישי, היה נוטל פרופ' אדם זרטל את תרמילו ואת קביו ומהלך בלבה של ארץ ישראל ביחד עם צוותו. סורק מטר אחר מטר, מעמק יזרעאל בצפון עד קו יריחו-תל אביב בדרום, ומנהר הירדן במזרח ועד השרון במערב – בכל אזור השומרון, נחלתם המקראית של שבטי מנשה ו(חלק מ)אפרים. אין עוד ארכיאולוג בעולם שעשה עבודה רגלית בהיקף כזה.

מדובר בלבה של הארץ. אזור שהיה עד 1967 ארץ לא ידועה, חבל ארץ שכמעט שלא נחקר למרות שהוא האזור הרלוונטי ביותר לתחילת ישראל. לשם, כך מסופר בתנ"ך, הגיעו שבטי ישראל מעבר הירדן ביחד עם יהושע, שם התגבשו לעם (ראה מאמר כאן ) ושם נכרתה בשנית הברית בין השבטים לאלוהיהם. מתוך 1,530 אתרים שנסקרו עד כה, כ-1,300 לא היו ידועים במחקר ההיסטורי או הארכיאולוגי! מדובר במהפכה, משום שעד כה המפה ההיסטורית והארכיאולוגית הידועה לנו נשענה רק על כעשרה אחוזים מהנתונים הממשיים!

זרטל התגורר בקיבוץ עין שמר. במלחמת יום כיפור חולץ זרטל, אז מ"פ במילואים, מבין המתים לאחר שנפצע קשה. הוא עבר תהליך שיקום ארוך שבסופו נותר נכה. הפגז שנחת עליהם הרג במקום את סגנו של זרטל וחייל נוסף שהיה עמם איבד גפיים ("שמר" היה בעלי ההר ממנו קנה עומרי מלך ישראל את הר שומרון – נשוא מחקרו של זרטל).

"שכבתי 13 חודשים בבית חולים הדסה לאחר מלחמת יום הכיפורים והרופאים טענו שלא אחזור ללכת. בפברואר 1974 באה לחדרי ועדה רפואית. הייתי מטושטש מהמורפיום שהוזרק לי, אבל הצלחתי לשמוע את עובֶדת השיקום מתארת את הפציעה שלי. אחד הרופאים שאל 'איך יהיה השיקום?' והיא ענתה: 'הבחור התחיל ללמוד ארכיאולוגיה'. ואז שמעתי רופא צעיר שאמר 'חבר'ה, בינינו, אם הבחור הזה יהיה ארכיאולוג – הוא יהיה ארכיאולוג של כורסה'. אני מוכרח לומר לך שההערה הזאת הציתה בי את המוטיבציה".

הנחת העבודה השגרתית בקרב רוב מוחלט של חוקרי המקרא היא שהטקסט המקראי נכתב לכל המוקדם במאה השביעית לפנה"ס. החוקרים הללו גם סבורים שחלק ניכר מהסיפורים התנ"כיים הם מיתוסים מפוקפקים שנכתבו בשירות הנרטיב של אליטות דתיות בעם היהודי. זרטל, לעומתם, חשב כי "לרוב התיאורים המקראיים יש בסיס ריאלי-ארכיאולוגי וטופוגרפי כאחד", ומי שכתב את הטקסטים הללו בספרי דברים ויהושע "נכח באירועים עצמם או לכל הפחות היה קרוב אליהם".

עם גילויים כאלה, סביר להניח שזרטל היה נישא על כפיים, מקבל פרס ישראל, ותגליותיו היו חומר חובה לבגרות בכל תיכון. אחרי הכל, מדובר בראשית ישראל. במה שנחשב עד לא מזמן בשיח הכללי כמיתוסים קדומים חסרי ביסוס היסטורי. והנה הגיע זרטל והסיר בפנינו את הלוט מעל לפרקים עלומים בתולדות העם.

אני מנחש שהקורא הסביר יודע שדבר מכך לא אירע. כמה מבין הקוראים יודעים על התגליות של זרטל? בפועל, הודרו זרטל ותגליותיו לשולי השיח המדעי בתחומי הארכיאולוגיה, המקרא וההיסטוריה הקדומה של העם היהודי. חלק מעמיתיו הפכו ליריביו המרים ופרסמו מאמרים קשים שבהם תקפו את זרטל וביטלו את תגליותיו.

אי-אפשר להתעלם גם מהממד הפוליטי של העניין. ב-1984 השתתף ארכיאולוג בשם וויליאם דיוֶור, בכינוס ארכיאולוגי שארגן הפת"ח בסוריה, ושם הכריז שהארכיאולוגיה המקראית מתה ומעת יש לכנותה "ארכיאולוגיה סורית-פלשתינית". סוריה היא מושג יווני, ופלשתין – רומי. זרטל אמר שדיוור ביקש למעשה למחוק את כל הסיפור הישראלי ועל הדרך גם מחק את הסיפור הכנעני. היום, אמר זרטל, עברו שלב. כבר לא מציינים "ישראל" ואפילו לא "פלשתין" אלא "דרום הלבנט". "הסטריליות הפוליטית מעקרת את המשמעות המקורית".

"ועוד לא דיברנו על ההשלכות הפוליטיות – אני מנסה בכל כוחי לברוח מזה. מזלי שאני גר בקיבוץ של השומר הצעיר ואי-אפשר להאשים אותי בפוליטיזציה של המקצוע (למרות שנחום ברנע כינה אותי אז "הארכיאולוג שחופר לגוש אמונים מזבח על הר עיבל", ואת המזבח שחשפנו "המזבח של קצובר")", אמר זרטל.

זרטל גדל, לפי עדותו, "באווירה מאוד סוציאליסטית, קרובה לקומוניסטית". בפנימייה הייתה תמונה של סטאלין בכל חדר. הוא למד אצל יעקב ריפתין היסטוריה, וזכר אותו מייחל באוזניהם ליום שישראל תהפוך לאחת הרפובליקות של ברית המועצות. התנ"ך נלמד כספרות נשגבת, "אוסף אגדות", אבל לא כספר בעל ממשות היסטורית.

למי שנזכר בקופרניקוס וגלילאו שהותקפו, הם ותגליותיהם, על ידי הכנסייה הקתולית אשר ביקשה להעלימן, יש לכך סיבה טובה. גם תגליותיו של זרטל הן תגליות קופרניקיות ביחס לחקר המקרא. בסוף שנות השמונים אמר פרופ' לורנס סטייגר, מומחה לארכיאולוגיה מקראית מהרווארד: "אם האתר בהר עיבל הוא מה שאדם זרטל אומר שהוא, ההשפעה על לימודי הארכיאולוגיה והמקרא תהיה מהפכנית. כולנו נצטרך לשוב לגן הילדים. אבל מדובר ב'אם' גדול". אוסיף ואעיר שהתגליות הללו גדולות על כולנו, כל החברה הישראלית, שאינה בשלה עדיין להתפייס עם עברה.

תגליות מרעישות

ואכן, פירותיה של עבודה מאומצת זו לא איחרו לבוא, עוד בסוף שנות השבעים גילה זרטל אתר בלתי ידוע במערב השומרון –ח'ירבת אל-חמאם. האתר הוא תל מבוצר שהוקף במערכת מצור רומית משוכללת. זרטל זיהה את האתר עם ארובות, אחד ממחוזות ממלכת שלמה (המאה ה-10 לפנה"ס) שהפך כאלף שנה מאוחר יותר למעוז קנאי בזמן המרד הגדול (66 לספירה).

זרטל גילה אתרים מעניינים ומרתקים נוספים, אבל אין ספק שגולת הכותרת של תגליותיו, שיש המכנים אותה "תגלית המאה בעולם", היא אתר פולחני על הר עיבל שבמרכזו מזבח. כל הפרטים שנאספו במקום הצטברו לתיאוריה המדהימה שלפנינו המזבח שבנו השבטים הישראלים הקדומים בתקופת יהושע (כ-1200 לפנה"ס) בהר עיבל, על-פי התיאור המפורט בספרי דברים ויהושע. בדברים כ"ז, ד'-ז', נאמר לשבטים הישראלים: "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָלוּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים… וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת… וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". בספר יהושע ח', ל'-ל"א, עם ראשית ההתנחלות ולאחר מספר מלחמות, נאמר: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל,כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים". וגם הטקס הנערך במקום מתואר בפסוק ל"ג: "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה". לבד מהמאמרים האקדמיים, סיכם זרטל את פירות המחקר על הר עיבל בספר מטלטל בשם "עם נולד".

בנימה אישית, לאור אלפי העדויות, אינני מחזיק בדעה כי התנ"ך הוא כולו מיתוס. ברור לי כי המזבח שנמצא בהר עיבל הוא אכן מזבח יהושוע, ומפריע לי כי לא ניתן לבקר בו או לטוס מעליו. הדירוג האישי שלי לארבעת המקומות החשובים ביותר ליהודים בארץ הינו: הר כרכום, מזבח יהושוע בהר עיבל, המשכן בשילה, והכותל המערבי.

תודות:
לאורי הרטמן על העריכה.
לאסף סולומון הטייס
חלקים מהמאמר נלקחו ממאמרו של שמואל פישר "שריד לעם קדום", שפורסם במוסף שבת של "מקור ראשון", 3.2.2012

עד הפעם הבאה – נתראה!!!
אבי הרטמן

קישור לקובץ PDF: לחץ כאן
מסלול בפורמט Google Earth: לחץ כאן
מסלול בפורמט עמוד ענן: לחץ כאן
קישור למסלול בעמוד ענן: לחץ כאן
מסלול בפורמט GPX: לחץ כאן
למזג אויר באתר ההמראה :לחץ כאן

One thought on “"ברקאי 200" על תל אסור והשרדנה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *