לורד זיו

הלורד זיו . זה הקים עסק מוכר מאוד לכולם עד היום , הוא תרם לפיתוח המדינה וראוי למקום של כבוד בזכרון הישראלי..
"אל תשאל מה המחיר. הכל בפני" (Don’t ask the price. It’s a penny). זה היה השלט התלוי מעל מרכולתו של מייקל מרקס.

מייקל מרקס נולד ביוני בשנת 1859 בעיר סלונים (כיום בבלארוס) למשפחה של יהודים ליטאים. הוא היגר לאנגליה ועבד בעיר לידס בחברה בשם ברן (Barran) אשר נהגה להעסיק פליטים בשל שכרם הנמוך. בשנת 1884 מרקס הכיר את אייזק דיוהרסט, בעליה של חנות סמוכה למקום עבודתו. מרקס הפך להיות סוכן מכירות של דיוהרסט, הפיץ את מוצריו בעיירות הסמוכות והחל להרוויח כסף.

מרקס ואייזק דיוהרסט הפכו לידידים קרובים ואייזק אף לימד את מרקס אנגלית. למרקס היו שאיפות גדולות. ברור היה לו לאן הוא רוצה להגיע אך לא היה לו את הכסף הדרוש. הוא פנה לידידו אייזק דיוהרסט וקיבל ממינו הלוואה בסך 5 ליש"ט. בכסף זה פתח מרקס קיוסק בלידס ומעליו תלה את השלט "אל תשאל מה המחיר. הכל בפני".

מרקס הבין כי הרווח על פני הוא קטן ובכדי להגיע להון משמעותי הוא חייב למכור בכמויות גדולות. מרקס פנה שוב לדיוהרסט וביקש ממנו לאתר עבורו שותף לעסק בבזאר המקורה בלידס.

דיוהרסט בא לעזרתו של מרקס והכיר לו את תומאס ספנסר שהיה הקופאי שלו ומנהל חשבונות מצוין. ספנסר השקיע סכום של 300 ליש"ט בעזרתו רכשו את הדוכן הנחשק בשוק המקורה של לידס. שותפות עסקית זו הפכה אותם לחברים, ואשתו של ספנסר עזרה למרקס לשפר את האנגלית.

בשנים שלאחר מכן פתחו השניים דוכנים דומים בערים נוספות בצפון מערב אנגליה, ורשת מרקס אנד ספנסר הפכה לרשת הקמעונאות הגדולה באנגליה. הרשת בנתה את המוניטין שלה על מכירת מוצרים תוצרת אנגליה בלבד (מדיניות שנמשכה עד )2002.

כיום הרשת כוללת 852 מרכזי קניות ברחבי בריטניה בנוסף לעשרות נוספים ברחבי העולם, מעסיקה מעל ל-83,000 עובדים, ונסחרת לפי שווי של כ-5.3 מיליארד ליש"ט עם מחזור מכירות שנתי של 10 מיליארד ליש"ט.

למייקל מרקס נולדו בן ושתי בנות: סימון מרקס, רבקה שנשאה לישראל משה זיו, ומרים שנישאה להארי סאקר.  סימון מרקס, בנו של מייקל, נולד ב-1888 וכבר בגיל 19, בשנת 1907, ירש את התפקיד של אביו. הוא קיבל תואר אבירות בשנת 1944 וב-1961 קיבל את התואר ברון. ב-1964 נפטר לאחר 56 שנה של עבודה בחברה. את תפקידו קיבל הלורד ישראל משה זיו שניהל את החברה עד שנת 1967. הוא, ובעיקר אשתו, הם גיבורי הסיפור שלנו.

לורד ישראל משה זיו (הראשון) ואשתו רבקה זיו

לורד ישראל משה זיו נולד במנצ'סטר בשנת 1889. הוא למד מנהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה והיה פעיל בעסקי אביו. לימים נשא ישראל לאישה את רבקה, ביתו של מרקס והפך גיסם של הארי סאקר (גן סאקר בירושלים קרוי על שמו) ומרקס – כולם תומכים נלהבים ברעיון הציוני.

החל מפברואר 1917 היה ישראל חבר בוועדה המדינית הציונית בלונדון יחד עם וולטר רוטשילד, ג'יימס דה רוטשילד, הרברט סמואל, הארי סאקר, הרברט בנטוויץ' (כן ההוא מזיכרון יעקב) , חיים ויצמן ונחום סוקולוב. נציגי הוועדה נשאו ונתנו עם נציגי הממשלה הבריטית, שהייתה בהכנות לקראת כיבוש המזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה, על מנת להגדיר מקום לבית לאומי לעם היהודי. תוצאת המגעים הללו הייתה הצהרת בלפור.

אשתו, רבקה זיו, הייתה אחת מארבע המייסדות של הארגון העולמי לנשים ציוניות "ויצ"ו", אירגון שנוסד בשנת 1920 על ידי נשים ציוניות בלונדון ושימשה כנשיאת הארגון במשך שנים רבות.

במרץ 1933 הופיעה ההודעה הבאה בעיתון "דבר": "אסון בבית ישראל זיו; 'סטייט' הלונדוני מודיע: במשפחת מר ישראל זיו קרה אסון; בנו, דניאל בן ה-17, נמצא תלוי בחדרו על דלת של ארון בגדים לפני מראה, לבוש כותונת ומכנסיים ונעול סנדלים. נערכה חקירה ודרישה. דניאל זיו היה ידוע בחוגי מכריו כבעל כישרונות מצוינים. הרבה לטפל בניסיונות מדעיים לגבי טלגרף אלחוטי".

מאוחר יותר כותב ישראל זיו כך: "אחר צהריים אחד, בקיץ, יצאתי לטיול בהייד פארק עם ד"ר ויצמן. ויצמן עזר לנו מאוד בעת מותו של בננו דניאל. הוא הכיר את הנער היטב… משיחה על נושא זה (חלופות לאנרגיית נפט) שהיה חביב עליו כל כך, עברנו לדון בענייני מדע בכלל… וכך שוב אל דניאל האהוב שלנו, עליו אמרו כי אם ילך בדרך המדע ישיג לעצמו מעבדה משלו. לפתע אמר ויצמן: "אם ברצונך להנציח את דניאל, מדוע לא תקים מוסד מדעי על שמו? זה הדבר היחיד שהיה רוצה. אני אהיה המנהל הראשון".

ואכן להנצחת זכרו של דניאל הקימה המשפחה את "מכון דניאל זיו למחקר מדעי" ברחובות. לראש המכון התמנה חיים ויצמן, ולימים היה "מכון זיו" למכון ויצמן למדע. בנם השני הוא הלורד מרקוס זיו, לו נקדיש מספר מילים בהמשך.

בעקבות הלורד מונד, הצטרף לורד זיו בתחילת שנות השלושים ל"חברת מטעי ארץ ישראל" ורכש כ-800 דונם בגוש תל מונד. בשנת 1935 בנה הזוג את ביתו, "בית הדר", הידוע גם בכינוי "וילה זיו". הבית נבנה בלב הפרדסים, לא רחוק מביתו הצנוע של לורד מונד.
הבית, שתוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, נבנה כסגנון הבאוהאוס והוא אחד הבתים היפים בארץ. רבקה זיו, שהתגוררה בווילה דרך קבע מאז 1938, ערכה בגן נשפים מפוארים בהם השתתפו רבים מצמרת השלטון הבריטי בא"י, שלא ידעו כי ממש מעבר לגדר האחוזה התרחשה באותה עת פעילות סודית במפעל לייצור נשק של ה"הגנה" – מכון "סלע".

ב-1960 העניקה מועצת תל-מונד אזרחות כבוד ראשונה לרבקה וישראל זיו. רבקה היתה גם בעלת אות ההצטיינות הגבוה ביותר של האימפריה הבריטית שהוענק לה ע"י מלכת בריטניה.

רבקה נפטרה ב-1966 ונקברה בהלוויה ממלכתית בה השתתפו נשיא המדינה, סגן ראש הממשלה אבא אבן, שר העבודה יגאל אלון.  לאחר נאומי ההספד הרבים ואמירת הקדיש ע"י הבן מרכוס, הגיע הרגע המרגש ביותר כשאחד העובדים הוותיקים של משק זיו השמיע קינה בנוסח תימני מעל הקבר.

עם מותה של רבקה זיו, ושש שנים אחרי מותו של הלורד ישראל זיו עדיין לא תמה אגדת משפחת זיו. הווילה והשטחים שסביבה הושכרו לתוכנית הטלוויזיה "לרדת בגדול", שעסקה בהורדת משקל.

שמם מונצח במספר מקומות בארץ. על שמם נקרא היישוב נווה זיו ובית חולים רבקה זיו בצפת.

המחויבות למפעל הציוני עברה גם לבנם מרקוס זיו. לאחר מותו של ישראל כיושב ראש רשת מרקס אנד ספנסר, תפס את מקומו אחיו של ישראל, אדוארד (טדי) זיו שכיהן בתפקיד עד 1972. לאחר מכן נכנס לתפקיד לורד מרקוס זיו, בנם של ישראל ורבקה, ששימש גם נשיא הרשת עד 1984.

במלחמת העולם השנייה היה מרקוס זיוקולונלארטילריה ונלחם בפלישת בעלות הברית לסיציליה ב-1943. בקרב זה זכה בעיטור קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE). לאחר תום המלחמה שירת במשך שנתיים בירושלים. במאי 1948 היה יועצו הצבאי של דוד בן-גוריון,

בשנת 1951 חזר לצמיתות לבריטניה, אם כי הרבה לבקר בישראל. שנים רבות לאחר מכן יצר זיו קשרים עם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, כיועץ לכלכלה המצרית ובמטרה לבנות את יחסי ישראל מצרים. זיו חרט על דגלו את השאיפה לשפר את היחסים בין יהודים לערבים ובמסגרת זו הקים ב-1988 את קרן מרקוס זיו המעניקה פרסים לשיתופי פעולה בין יהודים לערבים.

ב-1980 מונה ללורד, ובכך ל"לורד זיו השני" לאחר אביו. ב-1984 הפך ליו"ר חברת הבת של הבנק הבינלאומי הראשון בלונדון ופעל לשכנוע אנשי עסקים יהודים בריטים כסמי שמעון, רוברט מקסוול וצ'ארלס ברונפמן להשקיע בחברות ישראליות.

מרקוס זיו נפטר ב-23 בפברואר 2001.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *