"מוזר ותמהוני היה נח. שתקן התהלך בבית המבודד על הגבעה, כאילו אינו יודע לדבר, קשוב למתרחש מסביבו ובלבו". כך כתב עליו שמעון קושניר כותב בספרו 'אנשי נבו'. הוא היה מדריך, חקלאי, עבד בכנרת, בכפר תבור, מסחה, סג'רה, וברחובות – שם הכיר את רחל המשוררת.

אתרים לביקור:
בית המוטורים
חצר כנרת
בית הקברות כנרת

נח נפתולסקי נולד בשנת 1883 באחוזת אביו ליד העיירה סנוסק, שבערבות רוסיה. אביו היה למדן מופלג, סוחר יערות ובעל אחוזות, ואמו הייתה בת למשפחת רבנים ידועה. נח גדל בסביבה לא יהודית ולכן למד ש"ס ופוסקים בבית אביו. תחילה מפי טובי המורים הפרטיים ואחר-כך לבדו.

בשנת 1917 חלה בדלקת ריאות ולכן נאלץ להפסיק את לימודיו. הוא זנח את ספרי התורה, המשנה והגמרא, ואת אמונת אבותיו והחל לקרוא את כתבי א.ד. גורדון, ברדיצ'בסקי, ביאליק וברנר. ספרים אלו חוללו תמורה מהותית בנפשו: הוא קלט את בשורת ההתעוררות וההתחדשות של הנוער היהודי והחליט להיות עובד אדמה בארץ ישראל.

בנר שני של חנוכה 1905 הגיע נח באנייה מאודסה ליפו בחברת 85 עולים נוספים, ביניהם ש. יבנאלי, יצחק גוטמן, משפחת יבין מאודסה שהתיישבה בגדרה, חנה שפרינצק והוריה.

מיפו עבר נח לפתח תקווה ומשם לרחובות, שם הוא חלק חדר עם אלילו א.ד. גורדון, שלמרות גילו המבוגר ומעמדו המיוחד, התעקש ליישם את תורתו ויצא כל בוקר לעבוד בשדה עם הטורייה.

בבוקר הראשון לשהותו בחדר עם גורדון, נח הופתע לראות את גורדון טרם יציאתו לעבודה מתעטף בטלית, מניח תפילין ומתפלל תפילה קצרה הכוללת קריאת שמע ועמידה. לשאלתו של נח מדוע הוא מתפלל, שהרי הם עזבו את דרך הדת, גורדון השיב כי אין לנטוש את הדרך היהודית, שכן בלעדיה לא היו מגיעים לארץ ישראל. נח לא הסכים עם תפישתו של גורדון, אבל מפאת הכבוד שהוא רחש לו הוא שתק.

בשלב זה דרכו של נח הצטלבה עם זו של רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין, שלימים התפרסמה כרחל המשוררת. נח היה פועל צעיר שעבד בפרדסים של רחובות, ורחל, צעירה פורחת שזה עתה הגיעה לארץ ישראל, התגוררה בבית זלצר עם אחותה שושנה. מידי ערב היו מתקבצות סביבן נערות רחובות, וחדרן של האחיות שפע מוזיקה ושירה והפך למרכז התרבותי של המושבה.

על רחל ונח מספר שמעון קושניר בספרו 'אנשי נבו': "קסם דמותה, עיניה התכולות והעמוקות שבו את ליבו. דבריה התרוננו בנפשו כמנגינה. בלילות הם יוצאים ביחד ומטיילים במקום שנקרא 'גבעת האהבה', רחל מתרפקת על נח ומספרת לו בהתלהבות שמצאה אצל פרישמן ביטוי נפלא: 'אותיות פורחות'. נח מספר לה כי מקור הביטוי במעשה של עשרה הרוגי מלכות, הוא סיפור מיתתו של רבי חנינא בן תרדיון, שכרכוהו בספר תורה ושרפוהו, אמרו לו תלמידיו "רבי, רבי מה אתה רואה?" אמר להם "גווילין נשרפין ואותיות פורחות".

בשנת 1909 עבר נח לחוות כנרת והיה מראשוני עובדיה ומראשוני הנוטים לשיטת החקלאות האינטנסיבית. שם חבר לבן-ציון ישראלי ומאיר רוטברג, והם הפכו ל'שלישיית יחד'. מכנרת עברו שלשתם ליבנאל, ובדרכי נדידתם עבדו בכפר תבור, מסחה וסג'רה. אחרי שנת עבודה בסג'רה חזרה השלישייה לכנרת, אך בגלל מחלת הקדחת שתקפה את נח, הוא חזר לרחובות ושוב לכנרת, ודרכו הצטלבה שנית ברחל.

בשבתות הייתה רחל יוצאת לשוטט עם נח במורדות ההרים, בואדי פיג'אס (נחל יבנאל), אל פינות הסתר שם פורחים הפרגים, הכלניות ושיני האריה. שם גילה נח לרחל עולמות חדשים בחיי הטבע, סוד הריחות העדינים של פרחים המושכים את פרפרי לילה, סוד הכלולות וההפרייה בטבע. ה'אביב' הזה היה קצר, ואחריו באו ימי סופה וקור, בדידות ושברון לב. נח ורחל שוב נפרדו. היא עברה לצפת והוא נדד בדרכים כיועץ חקלאי.

בשנת 1924 קנה נח כעשרה דונמים אדמה בגבעות השוממות בין בני-ברק ויפו, במקום שבו תתפתח לימים העיר גבעתיים.

כאן החליט להגשים סוף סוף את חלומו ולהקים חווה לגידול צמחים נדירים. הוא התחיל לעבד את החלקה הגדולה, חפר תעלות, הניח צינורות מים ובנה מערכת השקיה, נטע עצי הדר ועצי פרי נוספים, והכין ערוגות לעריכת ניסיונות בגידול צמחים. לאחר מכן רכש עוד שני דונמים על גבעת הכורכר השוממה והפראית שהייתה סמוכה לחלקתו הגדולה.

מראש הגבעה נראתה העיר הגדולה הנמתחת עד לים הכחול. נח, בעל הזקן הלבן הארוך והדיבור שקט, התגורר ברחוב הגלבוע, בשיפולי גבעת קוזלובסקי. הוא נראה כקדוש אך היה בודד, ללא אישה וללא ילדים. הפרחים היו אלו אשר הסבו לו אושר.

את סיפור חייו של נח נפתולסקי ניתן להכיר לעומק בספרו של שמעון קושניר, 'אנשי נבו', ספר שנפתח במילים: "מוזר ותימהוני היה נח. שתקן התהלך בבית המבודד על הגבעה, כאילו אינו יודע לדבר, קשוב למתרחש מסביבו ובלבו… הגבעה קסמה לנח גם במראה הנוף, המתגלה לעין מאופק לאופק: במזרח – הרי יהודה, לדרום – כל מרחבי השטחים של בקעת אונו, לצפון כל שטחי אדמות השרון, ובמערב – מראה הים הגדול. בפסגת הגבעה היה נח חולם בנפשו: 'אבנה לי בניין קטן ועליית קיר לימי זקנה, להתייחדות עם היקום'".

נח מעולם לא הצליח להסתגל לאורח החיים השיתופי בקיבוץ או במושב עובדים, תמיד נשאר זאב בודד ומתבודד.

רחל הגיעה לתל אביב וגרה בחדר קטן בקרבת הים. עכשיו שוב היו קרובים, אבל כבר היה מאוחר. כשבא לבקר אותה היא השתעלה בכבדות, עצמה את עיניה ואמרה: "נח נח, קחני אל סירת המפרשים ונפליגה בכנרת אל פינות החן ללקט כרכומים ורקפות".

עם קום המדינה, בתום לבו, מסר נח את אדמתו לקק"ל ולעיריית גבעתיים ללא שום תמורה כספית, והשאיר לעצמו רק חלקה קטנה לצמחים הנדירים שגידל. בימיו האחרונים גילה שהמוסדות שנתן להם את אדמתו הרוויחו הון עתק כשמכרו את השטח לקבלנים שבאו והקימו סביבו בנייני שיכון גדולים ואפורים שסגרו עליו מכל עבר. הטרקטורים עלו על החווה הבוטנית שלו, רמסו בדרכם את הפרחים הנדירים, והוא, זקן המום וכואב, הסתובב בשטח, מנסה להציל מה שאפשר, פרח נדיר או פקעת.

ידידיו הקרובים של נח, הזוג חיה ומאיר רוטברג, חלוצים, גיבורים לשעבר של מפעל ההתיישבות, כמו נח, נפלטו גם הם מהחיים השיתופיים, לא הביאו ילדים לעולם ולא הרוויחו ממון. המדינה הוקמה ושעטה קדימה במהירות והם נותרו מאחור, נשכחים מלב, ללא בית וללא פרנסה ראויה.

מאיר רוטברג, היה בעת ההיא כבר איש זקן וחלש, חולה אנוש במחלת הפרקינסון. נח בנה להם בית בחלקה שלו במדרון גבעת הכורכר. מאיר רוטברג ונח, גיבורי העלייה השנייה, מייסדי קבוצת כנרת, היו יוצאים לפנות ערב לשוטט בגבעה ללא תכלית, בשתיקה, נתמכים זה בזה, עד שהלילה ירד וחיה באה וקראה להם לחזור הביתה.

נח נפתולסקי נפטר בשנת 1974. את אוסף פרחיו הוריש לגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב הנושא את שמו. הוא נחשב למגלה הפרח הנדיר 'שושן צחור', שהכל סברו כי נכחד מנופי הארץ.

תודות לעורכת: כרמית אביבי