בן ציון ישראלי

אגדה אמריקאית מפורסמת מספרת כי בתחילת המאה ה-19 הסתובב ברחבי ארצות הברית אדם בשם "ג'וני זרע-תפוח "(Appleseed) וזרע עצי תפוח בכל מקום בו עבר. כשהתבגרתי הופתעתי לגלות, כי למעשה מדובר באדם אמיתי בשם ג'ון צ'פמן, שהקדיש את חייו להפצה של אמונתו הדתית ושל זרעי תפוחים, שהעצים שצמחו מהם הצילו רבים מהמתיישבים במדינה. לנו יש את בן ציון ישראלי ש"תימר" את ארצנו.

את תחילת התימור בארץ יש לזקוף לזכותו של יוסף וויץ שב- 1924 הביא לארץ חוטרי תמרים ממצרים. חוטרים אלו ניטעו בקבוצת כִּנרת, דגניה, נהלל ועין חרוד, וכן במושבות אבן יהודה, ראשון לציון ורחובות.
מי שלקח את תימור הארץ כמשימת חייו היה בן ציון ישראלי. כמו נזיר המקדיש את עצמו לאלוהיו, כך הקדיש את עצמו בן ציון ישראלי למשימה שלו.
ברגעים אלו ממש, תוך כדי כתיבת שורות אלו, לשמאלי כוס יין, ערימת תמרים קטנה מזן מג'הול וסמוך אליה צלוחית קטנה שאת תוכנה אגלה בסוף.

בן ציון ישראלי נולד בשם בנצי צ’רנומירסקי באוקראינה למשפחה יהודית מסורתית. אביו היה שוחט ודיין. בשנת 1906, לאחר פרעות קישינב, עלה לארץ ישראל ושינה את שמו ל”ישראלי”. בן ציון עבד בפתח תקווה עם א”ד גורדון, שם פגש בשני רעיו, נח נפתולסקי ומאיר רוטברג . יחד עברו החברים לרחובות, שם עבדו בעבודות מזדמנות בפרדסים. בן ציון התאהב בחיה והשניים נישאו. כעבור זמן מה נסע בן ציון לביקור ברוסיה, ובעת שהותו שם, גויס לצבא הרוסי וערק ממנו. ב-1909 שב לארץ והנהיג קבוצה בת 13 פועלים ובראשה שני חבריו, נפתולסקי ורוטברג (יחדיו נקראו “חבורת יחד” או “שלישיית יחד"), לעלייה להתיישבות בקבוצת כנרת.
הקבוצה עבדה בחוות כנרת, וה"שלישייה" התגוררה בבית המוטורים (הקיים עד היום ליד אתר הטבילה), שם עבדו בפרוייקט שיתופי נפרד מהחווה. לאחר סכסוך עם מנהל הפעילות החקלאית במקום, האגרונום משה ברמן, עזבה השלישייה את כנרת, תחילה פנו לסג’רה ומסחה ואף ניסו לעלות להתיישבות בכפר אוריה. בעקבות פנייתו של ארתור רופין, חזרו ישראלי וחבריו לכנרת וייסדו את קבוצת כנרת.
בשנת 1933 נסע בן ציון ישראלי לבדו להביא חוטרים מעירק כשבכיסו 17 לירות בלבד. באותם ימים הברחת חוטרים מעירק היתה כרוכה בסכנת מוות, שכן העירקים שמרו על הגזעים המקומיים שהיו יחודיים והניבו תשואה עצומה לחקלאות המקומית. את החוטרים שהביא נטע ב'גן רחל' שהוקם לזכר רחל המשוררת. היה זה מטע של אִמהות תמרים לגידול חוטרים שהופצו עד סדום.

בן ציון יצא לעוד כמה מסעות בעיראק, כורדיסטאן ופרס, בחיפוש אחרי תמרים משובחים. במהלך חיפושיו אחר התמרים המשובחים התוודע לקהילות היהודיות והביא אליהן את בשורת התחייה הציונית .
ב-1934 נכבש בן ציון בקסמה של יהדות בבל ויצא ממוסול ובגדד לפזורות ישראל בסולימנייה, חלבגיה וכורדיסטן ופקד את קבר הנביא דניאל בכירכוך. כששב ב-1935 מכורדיסטן החל להרעיש עולמות בארץ להעלאת יהודי עירק ואירן.
בן ציון היה מסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע כי התמר הוא עץ מופלא שיכול לשמש במקום לחם וסוכר, מפירותיו ניתן להכין מיץ טעים, מכפותיו מכין הבדואי את כליו ומקורות העץ הוא מקציע לו עמוד לאוהלו. ועל כך המשילו חז”ל: “תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות לקָרות בהן את הבית” (במדבר רבה, ג’), והנמשל הוא “כך ישראל”.
הנושא כל כך בער בקרבו, עד שלימים, בשעת ויכוח מר בחדר האכילה של עין חרוד, בימים הקשים של טרם הפילוג, קרא לחברים להניח הכול ולטעת תמרים
ב-1954 יצא בן ציון עם יאני אבידב לאיראן, להביא 30,000 חוטרים לערבה. השניים הגיעו עד הגבול שם פילסו את דרכם בין נהרות הפרת והחידקל אל תוך עירק בין סכנות ודרכים עקלקלות עד שהגיעו אל החוטרים הנכספים, כשרק חלום אחד בליבם, החלום להצמיח היסטוריה בארץ ישראל ולהשיב את התמר מגלות בבל אל ארץ התנ"ך. לדאבונם, נאלצו לדחות את משלוח החוטרים עקב החום הכבד.

בהמשך אותה שנה חזר בן ציון לחופשה קצרה בכנרת. הוא השתתף בעצרת לזכר הצנחנים מא"י שנספו במלחמת העולם השנייה באירופה שהתקיימה ליד קיבוץ מעגן. במהלך האירוע התרסק על קהל המשתתפים מטוס "פייפר" שהציג מפגן אווירובטיקה. בן ציון היה בין הנספים. לאחר מותו של בן ציון, החליט יאני אבידב להשלים את המשימה. ב-1955 הבריח ארצה 62,000 חוטרים
באמצעות אניה שחכר. האניה נשאה דגל איטלקי ומסמכי הנסיעה שלה היו לאירופה דרך תעלת סואץ. רק כשהיו בים התיכון הודיעו לקברניט האניה על שינוי יעד הנסיעה לישראל, ועל אף מהומה רבתי שפרצה, הגיעה האניה לארץ.
חלק מעלילות אלו ועוד, ניתן לקרוא בספרו של יאני אבידב "עלילות עירק" שיכול בקלות להתחרות בסיפורי ג'ימס בונד.
צאצאים של אותם תמרים ניטעו מאז לאורך כל בקעת הירדן והערבה, מבקעת כנרות ועד אילת. התמר הישראלי הוא סיפור הצלחה בקנה מידה עולמי שחייב את הצלחתו לשני אנשים, חולם ומבצע.

בן-ציון ישראלי נקבר בבית הקברות כנרת ועל מצבת קברו חקוק… דקל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *