אהרן שידלובסקי

הצדיק הלא דתי וקבר פרדה

כיום הכינוי 'צדיק' מתאר אדם טוב-לב העוזר לאחרים, אבל ביהדות, השימוש במונח 'צדיק' מתייחס הכוונה לאדם ירא שמים, מתנהג בחסידות ומדקדק במצוות. אבל הוא לא היה ירא שמיים ולמרות זאת על קברו נכתב "צדיק יסוד עולם". כן, אנו שוב חוזרים לבית הקברות כנרת והפעם נספר את סיפורו של אהרן שידלובסקי.


אהרן שידלובסקי היה איש העלייה השנייה ועד יום מותו, בסוף שנות ה- 70, היה אומר "ביום שלבן-אדם יש יותר משתי חליפות של בגדים, אחת לעבודה ואחת לאחר שעות העבודה, כל העשייה הציונית לא שווה כלום. רק שתי חליפות צריך. באנו הנה לחיות בפשטות ובצניעות וכל הרדיפה מעבר לזה, זה הורס לנו את הכול".
אהרן נולד בשנת 1892 בסקריצ'ין, עיירה קטנה בפולין, למשפחה דתית. בגיל 13 כשהגיע הזמן לעמוד מול המשפחה והקהילה ולקבל עליו את עול המצוות, דווקא אז בחר לפנות אל הכיוון ההפוך והחל להתרחק מהדת.
בהיותו בן 16 עברה המשפחה ללודז' ואביו ‏הפך לשותף בבית חרושת לטקסטיל. בשלוש שנות שהותו בלודז' למד שידלובסקי שפות ‏וספרות אירופית, בעיקר ספרי טולסטוי, ושם גם נתוודע לתנועות הנוער ‏החלוציות.‏ רוח החלוציות והעשייה משכו את אהרן ובשנת 1912, והוא בן 20, הגיע לארץ ישראל. כמו כל הצעירים הצטרף לעובדים בחדרה ‏ויחד איתם עלה לגליל והיה בן שמונת החברים הראשונים בחצר כנרת, שם חבר ל"קבוצת היחד" של בן-ציון ישראלי ונח נפתולסקי. יחד הם הקימו את כפר אוריה, חזרו לכנרת והקימו את קבוצת כנרת.

 ב- 1918, במלחמת העולם הראשונה, היה שידלובסקי בין ראשוני המתגייסים ל'גדוד העברי', וכעבור שנתיים השתחרר וחזר לכנרת.‏
ב- 1922 נשא לאשה את עליזה בת יעקב ציטליאוניק, ואף היא רשמה בחייה ובמעשיה, דף מפואר בקורות כנרת ‏ותנועת העבודה כולה.

אהרון אמנם היה פציפיסט בהכרתו, אך עם זאת תיפקד במאורעות תרפ"א כמפקד כנרת ואף כחבר מפקדת 'ההגנה' של עמק הירדן. בשנת 1929 ‏נשלח לחו"ל לרכוש נשק בשביל 'ההגנה'.‏

במלחמת העולם השנייה, והוא כבר בן 50, הצבא כבר ניזקק לשירותו, אבל אהרן לא היה אדם שהגיל יהווה לו מכשול, והוא התנדב לצבא הבריטי וכשלוש שנים שירת כאח בבית החולים הצבאי בבאר-יעקב.

בספטמבר 1929 הטיל יוסף הכט, מיש שהיה ראש ההגנה הארצית, על יהודה כרמי מחיפה ואהרן שידלובסקי מקבוצת כנרת, לארגן את קניית הנשק באירופה. שניהם יצאו מהארץ בדרכם לאנטוורפן שהייתה ידועה כ'מחסן הנשק של אירופה'. באנטוורפן נפגש שידלובסקי עם המנהיג הציוני בעיר ז'ן (יונה) פישר, שקיבל אותו בקרירות יתירה. ארגונים בלתי-לגאליים, הברחות נשק וכדומה, לא היו לרוחם של היהודים במערב אירופה, וזאת בלשון המעטה. תגובתו של פישר הייתה שלא ייתן אף פרוטה אחת. הוא מתנגד לכל העסק, מפני שהוא חושב כי אין היהודים יכולים להחזיק מעמד בלי הממשלה האנגלית ויש לפנות אליה בכל מקרה של צורך.

אהרן פונה לשני יהודים ציוניים באנטוורפן, משה לוין וחיים פרידמן, שהבטיחו לו את עזרתם ואת הכסף הדרוש. עם הכסף קונים שידלובסקי וכרמי את הנשק באנטוורפן, אך החלק הקשה היה שילוח  הנשק לארץ והעברתו דרך הנמלים.

הניסיון הראשון נעשה במשלוח "שתילים". האקדחים (מאוזרים) הוטמנו בתוך האדמה שבחביות, ארוזים ומוגנים היטב מפני הרטיבות, ועל גבם נשתלו שתילים נאים.

אולם בהגיע השתילים ליפו מצא שליח ה'הגנה', כי קיים חשש שהחביות בהן נשתלו השתילים תתפרקנה בעת ההובלה מן האנייה לחוף, והמשלוח הוחזר לאנטוורפן.

שידלובסקי וכרמי מארגנים קופות ברזל בעלות דפנות כפולות ובהן הם שולחים את הנשק.

במרץ 1930, כאשר הגיעו שלוש קופות הברזל הראשונות לחיפה על שמו של המהנדס וילבושביץ, כבר חיכתה להן המשטרה הא"י. הדפנות פורקו ובתוכם נמצאו 148 אקדחי מאוזר נטולי קתות, רובה מאוזר שלם (שיהווה דוגמה לנגרים שיעשו את הקתות בארץ), כ- 60,000 כדורי רובה ואקדח ולמעלה מ- 2500 מלאים לכדורים. לפי השמועה קיבל המלשין האלמוני 300 לירות א"י ממשטרת הארץ.

בן השנים 1945-1947 מדרים שידלובסקי לבית הערבה. האדמה מלוחה ו"לא ידידותית" לחקלאים. אהרן שוטף את האדמה והופך אותה מאדמה מקוללת לאדמת שלחין פורייה, והוא מדריך את המתיישבים החדשים בבית הערבה.‏

הוא עבד בגידולי השדה ובגן הירק ונחשב לאחד האנשים הבולטים בתולדות המקום. באתר קבוצת כנרת נכתב עליו כי "צניעות, פשטות והסתפקות במועט היו אורחות חייו של אהרן, להם הטיף ‏ולפיהם נהג". שידלובסקי היה ידוע בעמדותיו הבלתי-מתפשרות לגבי אופייה של הקבוצה. הוא התנגד להתרחבות וגידול המשק באמצעים מבחוץ (הלוואות מענקים) ואף לשיפור המואץ ברמת החיים בקבוצה. כנאמן ללא גבול לאמיתותיו ‏יצא לו לרוב להיות אופוזיציונר לכלל.

הם היו זוג ידוע, הוא והפרדה "בובה". שניהם עבדו קשה ולא התפנקו, ולאחר שעייפה הפרדה בובה, איתה עבד שידלובסקי במשך 15 שנים מאומצות, החליטו חברי כנרת להוציא אותה לגמלאות. המזכיר שטיין סיפר כי החברים, ובעיקר אהרון שידלובסקי האגדי, כל כך אהבו אותה והם החליטו כי מגיע לה להזדקן בשיבה טובה. היא הייתה מסתובבת בין החברים ואוכלת מידיהם. בכנרת מספרים כי ביום שמתה לקח שידלובסקי טורייה ומעדר ובמשך יום שלם חפר בור בשדה. כשסיים הגיעו מספר חברים ויחד אתו גלגלו את בובה לתוך הבור. "הפנסיונרית הראשונה בתנועה הקיבוצית" – כך כונה קברה על ידי חברי הקיבוץ. בשנות ה-80 החליט החבר אהרוניק ישראלי לשחזר את תולדות כנרת ולטפח נקודות מעברה. בין השאר הותקנה לבובה מצבה ועליה מחרשתה המיתולוגית. על קברה של קברה נכתב: "פה נקברה בובה שחרשה, קילטרה ותילמה בנאמנות את אדמת כנרת בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. יהא זכרה שזור בתולדות כנרת.

 ב- 1948, כשבן-גוריון הקים את המדינה, אהרון שידלובסקי לא אהב את הדרך בה הדבר נעשה. הוא רב עם בן-גוריון עד יומו האחרון. ביובל ה-50 לכנרת, קרא לו בן-גוריון לעלות לבמה, אך הוא סירב וצעק לו מהשורות הראשונות "אתה הקמת מדינה לא טובה, הכול כאן לא טוב". לדעתו על הכל להיות מושתת על חקלאות וצנעה.

אחיו של אהרן שידלובסקי הוא התעשיין הידוע יוסף שידלובסקי, מי ששבר את החרם הצרפתי על ישראל והקים בבית שמש את המפעל למנועי מטוסים 'מנועי בית שמש'. בין שני האחים היה מאבק גדול מאוד. אהרן החקלאי אמר לאחיו: "אתה מנצל אנשים, אתה עושק אותם" ויוסף התעשיין ענה לו "אני נותן להם פרנסה ודואג לקידמה". כשהיה יוסף מגיע לבקר בכנרת עם מסוק, והיה נוחת במגרש הכדורגל, הייתה זו אטרקציה גדולה מאוד. כשהיו באים לאהרן ואומרים לו "אחיך הגיע עם אנשים חשובים, ראשי ממשלות וכו'", הוא היה עונה להם "תגידו ליוסף, שיש לו שתי אפשרויות לראות אותי: האחת שיחכה שאני אגמור את יום העבודה, והשנייה שייקח טורייה ויצטרף אלי לשדה, ואז נוכל לדבר"…

לאהרן ועליזה נולדו שתי בנות: ריקה שלו, ציירת, וד"ר הדסה דין, רופאה. ריקה נישאה למבקר הספרות מרדכי שלו, ונולדו להם שני ילדים: הסופרת צרויה שלו, הנשואה לסופר איל מגד, והמתמטיקאי והסופר ענר שלו, הנשוי לד"ר דנה שלו מהחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים (בתה של הסופרת וחוקרת המקרא אריאלה דים-גולדברג).

בשנת 1980 נפטר אהרן בגיל 87, ועל קברו נחקק "צדיק יסוד עולם".‏

לאחר מותו כתב מוטי זעירא את הספר "עקשנות וכוכבים". פרקים מחייו מופיעים בספר "אמא", שכתב נכדו, ענר שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *