סובב ירושלים פרק ראשון נצרות.

שם: סובב ירושלים פרק ראשון נצרות אורך :85 ק"מ. אזור:ירושליים אתרים:,מנזר מרטיריוס, מעלה האדומים, הר הזתים, כנסיית העליה הרוסית א טור, אוגוסטה ויקטוריה, האוניברסיטה העברית בירושלים, הר הבית, כנסית דורמיציון בהר ציון, מוצב הפעמון, גן עמודי הזתים, מנזר מר אליאס, גן החיות התנכי, אורה ועמינדב, בית החולים הדסה עין כרם, חאן אל אחמר, מנזר אבטימיוס,מלון המלך דוד,ימקא, עונה: כל השנה. מנחתים מומלצים: מנחת מישר האדומים מירשה: יש צורך.

תיאור המסלול:

טיסת סובב ירושלים תמיד מרגשת אותי , יש ערים גדולות ממנה (מקסיקו, מוסקבה , לונדון ועוד), יש ערים יפות ממנה (ברצלונה ,סן פטרסבורג, פרג , ועוד), אך אן כל ספק שאן ערים יותר מעניינות ממנה, בכול קילומטר מרובע טמונה היסטוריה מרתקת של אלפי שנים, חלקה ידועה וחלקה לא, היסטוריה מלאה בסיפורים אפיים ענקיים (כגון הקרבת יצחק , או הקמת בית המקדש), וסיפורים קטנים ומרתקים (כגון כניעת העיר במלחמת העולם הראשונה ), בפרקים הבאים תוכלו לקרא על חלק קטן מסיפורים אלו.

הפרק הראשון יעסוק בחלק הנוצרי של העיר וסביבותיה, פרק זה הינו חלק מספר שהפיק חברי הצלם המוכשר  אסף סולומון "Sight From Above" .  חלק מהצילומים מעטרים מאמר זה.(קישור לספר כאן )
הספר באנגלית ומיועד לציבור הנוצרי, הספר זכה להצלחה ולתשבחות רבות, ספר מומלץ לרכוש לחברים נוצרים בחו"ל ,

אתרים נוצרים על הר הזיתים

הר הזיתים

במסורת הנוצרית מופיע ההר בשבוע הדרמטי ביותר בחיי ישו: השבוע האחרון לחייו. ביום ראשון של אותו השבוע רוכב ישו על חמורו מבית פגי, דרך אזור כנסיית העלייה ויורד בהר. הוא מגיע אל אזור דומינוס פלוויט הצופה על בית המקדש (השני) ובוכה על חורבן הבית הקרב ובא. משם יורד ישו מן הר הזיתים ונכנס להר הבית דרך שערי חולדה. בשל סלידתו מהמסחור של הר הבית, הוא הופך את שולחנות הסוחרים וחוזר בכל לילה ללון באל-עזריה.

ביום חמישי של אותו השבוע הגורלי נערכת סעודת הפסח – הסעודה האחרונה בהר ציון. ישו יורד לגת שמנים, מתפלל ומוסגר לשומרי הסנהדרין. משם הוא נלקח לבית הכהן הגדול "קיפא" הנמצא במורדות הר ציון – במקום בו ממוקמת כיום כנסיית פטרוס אין גליקנטו.

למחרת, בבוקר יום שישי, מוסגר ישו לפונטיוס פילאטוס – הנציב הרומי שישב במצודת אנטוניה, היכן שממוקם כיום בי"ס אל עומריה. משם מובל ישו עם הצלב לאורך הויה דולורוזה (דרך ייסורים) אל אזור כנסיית הקבר בו הוא נצלב ומת.
קפלת העלייה

הקפלה ניצבת במקום הגבוה ביותר בהר הזיתים, ממנו לפי המסורת עלה ישו השמימה, ומוחזקת ע"י המוסלמים כבר משנת 1187. במבנה הקפלה נראית אבן ועליה תבנית כף-רגל שהיא, לפי המסורת, כף רגלו של ישו.

הבשורה על פי מרקוס, ט"ז, 19-20: "לְאַחַר שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם נִשָּׂא הָאָדוֹן הַשָּׁמַיְמָה וְיָשַׁב לִימִין אֱלֹהִים. הֵם יָצְאוּ וְהִכְרִיזוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה בְּכָל מָקוֹם, וְהָאָדוֹן פָּעַל עִמָּהֶם וְאִשֵּׁר אֶת הַדָּבָר בָּאוֹתוֹת שֶׁנִּלְווּ אֲלֵיהֶם".

מעשה השליחים מופיע בתיאור הבא במעשי השליחים, א', 9: "אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשָּׂא מֵעֲלֵיהֶם בְּעוֹדָם מִסְתַּכְּלִים, וְעָנָן נָטַל אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם. עוֹדָם מַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה בַּעֲלִיָּתוֹ, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי לָבָן נִצְּבוּ לְיָדָם. וְאָמְרוּ: “אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, לָמָּה אַתֶּם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים אֶל הַשָּׁמַיִם? יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָּׂא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם"".
17כנסיית אבינו שבשמים (פאטר נוסטר – Pater Noster)

"פטר נוסטר" = "אבינו (שבשמיים)" הינה שמה של אחת התפילות החשובות בנצרות, ממנה קיבלה כנסייה זו את שמה. בכניסה לחצר הכנסייה בולטים לעין עשרות לוחות הקרמיקה עליהם נכתבה תפילת "פטר נוסטר" בשפות השונות.

אחד האתרים החשובים בכנסייה היא המערה שמתחת למדרגות, בה היה ישו מלמד על רזי העולם וכמובן את תפילת פטר נוסטר. הבשורה על-פי מתי, ו', 5-15: "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים אַל תִּהְיוּ כַּצְּבוּעִים, הָאוֹהֲבִים לְהִתְפַּלֵּל בְּעָמְדָם בְּבָתֵּי כְּנֶסֶת וּבְפִנּוֹת שֶׁל רְחוֹבוֹת לְמַעַן יֵרָאוּ לִבְנֵי אָדָם. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂכָרָם אִתָּם. וְאַתָּה כַּאֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל הִכָּנֵס לְחַדְרְךָ, סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת בַּעַדְךָ וְהִתְפַּלֵּל לְאָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר, וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים יִגְמֹל לְךָ. כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים הִמָּנְעוּ מִלְּגַבֵּב מִלִּים כַּגּוֹיִים, הַחוֹשְׁבִים שֶׁבְּרֹב דִּבּוּרָם יִשָּׁמְעוּ. אַל תִּהְיוּ דּוֹמִים לָהֶם, כִּי יוֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֶת צָרְכֵיכֶם בְּטֶרֶם תְּבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ. לָכֵן כָּךְ הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם: 'אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ, תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ. אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם, וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ כְּפִי שֶׁסּוֹלְחִים גַּם אֲנַחְנוּ לַחוֹטְאִים לָנוּ. וְאַל תְּבִיאֶנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן, כִּי אִם חַלְּצֵנוּ מִן הָרָע'".
22-1הר הבית וכיפת הסלע

בספר בראשית פרק כ"ב מסופר סיפור מדהים ודרמטי. סיפור המציג את מערכת היחסים בן אב לבנו ולבוראו. וכך מתחיל הפרק: "וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם–מֵרָחֹק. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים;

וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי".

מעשה זה נחשב במסורת היהודית ובמסורות נוספות למופת של מסירות נפש ושל אמונה באלוהים, ולניסיון הקשה ביותר מבין עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם על ידי האל ועמד בם.

עם זאת, כפי שאנו רואים, אלוהים מבצע ניסויי מחריד באחד המאמינים האדוקים. דבר זה עורר במהלך השנים לא מעט שאלות כגון: למה בכלל לבצע את הניסויי? למה ללכת להר מסוים ולא לערוך את העקדה היכן שהוא היה באופן מידי?

במסורת הפרשנית הועלו שלוש סיבות אפשריות שבעטיין דרש אלוהים ביצוע מעשה שכזה:

  • לבחון את האמונה של אברהם באלוהיו, ולהראות את גדלותו של אברהם לעומת שאר בני האדם.
  • מתחת להר הבית יש גיא הנקרא "גיא בן הינום", שם בעבר הייתה נהוגה הקרבת בנים לאל "מולך". אל זה היה בדמות פרה חלולה שבבטנה הוצתה אש ולתוכה זרקו תינוקות. מסיבה זו נבחר ההר מעל: להראות כי אלוהים דוחה כל סוג של קרבן אדם. עד היום במסורות השונות "גיהינום" הוא מקום שריפת הרשעים.
  • להבהיר את מקום קדושתו של הר המוריה – הוא הר הבית בימינו. על-פי המסורת, העקדה התבצעה על אבן השתייה שבהר המוריה.

סיפור עקידת יצחק השפיע גם על מוטיבים ראשיים בדת הנוצרית. בשני המקרים מדובר על מעשה הקרבה עילאי למען אלוהים. יצחק מתואר כשה התמים שיעלה על המזבח, ואילו ישו נקרא "שה האלוהים" (Agnus Dei). ישנו אף דמיון צורני: ישו נושא את הצלב שעליו נצלב, בדומה ליצחק שנושא עליו את עצי העולה שאמורים לשרוף אותו, ככתוב: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ" (בראשית, כ"ב, ו'). אתר ההקרבה של יצחק נמצא במרחק של 600 מטר מהר הבית, במקום המזוהה בתור "גבעת הגולגולתא". זהו אותו המקום בו נקבר ישו – הממוקם כיום במתחם כנסיית הקבר.

המסורת היהודית מזהה את הר-הבית עם "הר המוריה" – המקום בו התרחשה עקידת יצחק. דוד המלך קנה את המקום ששימש כגורן מידי היבוסים והקים עליו מזבח, ושלמה המלך הקים עליו את בית המקדש הראשון (בשנת 950 לפנה"ס לערך). בין השנים 37-4 לפנה"ס, לאחר הכיבוש הרומי, מחדש הורדוס את ירושלים ואת הר הבית. הוא בונה עליו את בית-המקדש השני ואת "מצודת אנטוניה", עבודה שלפי הברית החדשה נמשכה כ-46 שנה. בבשורה על-פי מתי, פרק כ"א, 12, מופיע התיאור הבא: "יֵשׁוּעַ נִכְנַס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְגֵרֵשׁ אֶת כָּל הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהָפַךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְּפָנִים וְאֶת כִּסְאוֹת מוֹכְרֵי הַיּוֹנִים. אָמַר לָהֶם: "הֵן כָּתוּב, 'בֵּיתִי בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא', אַךְ אַתֶּם הוֹפְכִים אוֹתוֹ לִמְעָרַת פָּרִיצִים". נִגְּשׁוּ אֵלָיו עִוְרִים וּפִסְחִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהוּא רִפֵּא אוֹתָם. כִּרְאוֹת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים אֶת הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה וְאֶת הַיְלָדִים הַצּוֹעֲקִים בַמִּקְדָּשׁ, "הוֹשַׁע-נָא לְבֶן-דָּוִד!", נִתְמַלְּאוּ כַּעַס וְאָמְרוּ לוֹ: "אַתָּה שׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁאֵלֶּה אוֹמְרִים?" הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "כֵּן, הַאִם מֵעוֹדְכֶם לֹא קְרָאתֶם, 'מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז'?".

בשנת 70 לספירה עמד הר-הבית במרכזו של המרד הגדול נגד הרומאים. בתאריך ט' באב פרצו הרומים בפקודתו של טיטוס ממצודת אנטוניה, שרפו את המקדש ולקחו חלק מכליו עימם לרומא.

עם הכיבוש הערבי בשנת 638 לספירה, הגיע הח'ליף עומר איבן-אל חטאב למקום שעל-פי המסורת האסלאמית משם עלה מוחמד השמימה על-מנת לקבל את חמשת ה"סורות" העיקריות של הקוראן, וציווה לנקותו ולהקים עליו מסגד.

הצלבנים שכבשו את המקום בשנת 1099 זיהו את מקדש "אל-אקצה" כ-"טמפלום-סלומוניס" (מקדש שלמה) והפכו אותו לארמונם של האבירים הטמפלרים, ואילו כיפת-הסלע הפכה על-ידם לכנסייה בשם "טמפלום דומיני" (מקדש האדון).

כיפת הסלע ("כיפת הזהב")

מבנה כיפת הסלע בנוי מעל ל"אבן השתייה" – המקום שבו לפי המסורת היהודית אירעה "עקידת יצחק" והוקם בית המקדש, ועל-פי המסורת המוסלמית עלה הנביא השמימה על-מנת להביא את חמשת ה"סורות" של הקוראן. המבנה הוקם בשנת 691 על ידי הח'ליף עבד-אל מאליך מבית אומיה ששלט מדמשק, והיה המבנה המונומנטלי המוסלמי הראשון.

כיפת הסלע נראית כיום בדיוק כפי שנראתה בעת בנייתה. היא המבנה המוסלמי העתיק ביותר שנשתמר ללא שינוי.

הר ציון

המסורת הנוצרית רואה בהר ציון הן את המקום בו הלכה מרים אמו של ישו לישון את שנתה האחרונה, ממנה לא התעוררה, והן את מקומו של "חדר הסעודה האחרונה" המכונה בלועזית בשם ה"קנקולום". זהו החדר בו סעד ישו עם 12 תלמידיו את סעודת ערב הפסח ובמהלכה ניבא את קיצו הקרב. מורדות הר ציון מזוהים כמקום מושבו של הכהן הגדול קיפא אשר חקר את ישו והסגירו לנציב פונטיוס פילאטוס.

המסורות היהודיות רואות במרכז הר ציון את מקום קברו של דוד המלך, הקדוש גם למוסלמים.

כך מהווה ההר מקום משיכה לתיירות דתית של בני שלושת הדתות.
23כנסיית הדורמיציון

כנסיה זו נבנתה במקום התרדמה של מרים בין השנים 1906-1910. שמה, "דורמיציון", פירושו "תרדמה" ברבות מהשפות הלטיניות, ובמרתף הכנסייה נמצא פסל של מרים הישנה. מרים עצמה קבורה בקבר מרים שבנחל קדרון לרגלי הר הזיתים.

הכנסייה מוחזקת ע"י נזירים בנדיקטינים. היא הוקמה על שטח אותו נתן הסולטן עבדול חמיד השני לקיסר הגרמני וילהלם השני במתנה בעת ביקורו של וילהלם בא"י בשנת 1898, כאשר הגיע לחנוכת כנסיית הגואל הפרוטסטנטית.

במקום בו ממוקמת כנסיית הדורמיציון עמדו בעבר כנסיות נוצריות חשובות מהתקופה הביזנטית ומהתקופה הצלבנית.

חדר הסעודה האחרונה – Cenaculum) Last Supper Room קֶנַקוּלוּם)

לפי המסורות הנוצריות זהו "חדר הסעודה האחרונה", המכונה בלועזית בשם ה"קונקולום", בו סעד ישו עם 12 תלמידיו את סעודת ערב הפסח במהלכה ניבא את קיצו הקרב.

כאשר טיטוס החריב את ירושלים (70 לספירה) הוא חס על אולם הסעודה האחרונה אשר הפך מאז לכנסייה לנוצרים הקדמונים. הפרנציסקנים שמרו על המקום עד 1552, אך התורכים גירשו אותם והפכו את המקום למסגד. נוצרים הורשו להיכנס למקום רק משנת 1948.

במרקוס, י"ד, 12, מופיע תיאור של סעודת הפסח: "בָּרִאשׁוֹן לְחַג הַמַּצּוֹת, בַּיּוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִזְבֹּחַ אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: "לְאָן אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנֵּלֵךְ וְנָכִין לְךָ לֶאֱכֹל אֶת הַפֶּסַח?" הוּא שָׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו בְּאָמְרוֹ לָהֶם: "לְכוּ הָעִירָה וְיִפְגֹּשׁ אֶתְכֶם אִישׁ נוֹשֵׂא כַּד מַיִם. לְכוּ אַחֲרָיו, וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִכָּנֵס אֵלָיו אִמְרוּ לְבַעַל הַבַּיִת, 'כֹּה אָמַר רַבֵּנוּ: אֵיפֹה חַדְרִי אֲשֶׁר אֹכַל בּוֹ אֶת הַפֶּסַח עִם תַּלְמִידַי?' אוֹתוֹ אִישׁ יַרְאֶה לָכֶם עֲלִיָּה גְּדוֹלָה מֻצַּעַת וּמְסֻדֶּרֶת; שָׁם תָּכִינוּ לָנוּ". יָצְאוּ תַּלְמִידָיו וּבָאוּ הָעִירָה. הֵם מָצְאוּ הַכֹּל כְּפִי שֶׁאָמַר לָהֶם וְהֵכִינוּ אֶת הַפֶּסַח. בָּעֶרֶב בָּא יֵשׁוּעַ עִם הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, וְכַאֲשֶׁר הֵסֵבּוּ וְאָכְלוּ אָמַר יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֶחָד מִכֶּם יַסְגִּירֵנִי — אֶחָד שֶׁאוֹכֵל אִתִּי". הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְעַצֵּב וּשְׁאָלוּהוּ אִישׁ אִישׁ: "זֶה אֲנִי?" אָמַר לָהֶם: “אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, הַטּוֹבֵל אִתִּי בַּקְּעָרָה. בֶּן-הָאָדָם אָמְנָם הוֹלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו, אַךְ אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר יַסְגִּיר אֶת בֶּן-הָאָדָם. טוֹב הָיָה לוֹ אִלּוּלֵא נוֹלַד הָאִישׁ הַהוּא". כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרַךְ וּבָצַע וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: "קְחוּ, זֶה גּוּפִי". לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרַךְ וְנָתַן לָהֶם וְכֻלָּם שָׁתוּ מִמֶּנָּה. אָמַר לָהֶם: "זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֶשְׁתֶּה עוֹד מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲשֶׁר אֶשְׁתֵּהוּ חָדָשׁ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים".

זהו מקום מפגשו האחרון של יֵשׁוּ עם תלמידיו. במקום זה סעד עמם את סעודת ליל הפסח, הִבְרָה אותם בלחם ("זהו גופי") והשקה אותם ביין ("זהו דמי"). מטקס זה נוצר הסקרמנט המרכזי (טקס נוצרי הנערך על ידי הכומר עבור המאמינים) של הנצרות. זו היתה הפעם הראשונה שנערך טקס נוצרי.

חדר הסעודה האחרונה ממוקם כיום מחוץ למתחם כנסיית הדורמיציון, כקפלה נפרדת הממוקמת בקומה השנייה של מבנה "קבר דוד המלך".

פסוק מספר מעשי השליחים בברית החדשה, ב', 29, מרמז על כך: "אֲנָשִׁים אַחִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר לָכֶם בְּבִטָּחוֹן עַל דָּוִד אָבִינוּ, שֶׁהוּא מֵת וְגַם נִקְבַּר וְקִבְרוֹ נִמְצָא עִמָּנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה נָבִיא וְיָדַע כִּי אֱלֹהִים נִשְׁבַּע לוֹ שְׁבוּעָה לְהוֹשִׁיב מִפְּרִי חֲלָצָיו עַל כִּסְאוֹ, בַּחֲזוֹתוֹ מֵרֹאשׁ דִּבֵּר עַל תְּחִיַּת הַמָּשִׁיחַ–שֶׁלֹּא נֶעֶזְבָה לִשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ לֹא רָאָה שַׁחַת. אֶת יֵשׁוּעַ זֶה הֵקִים אֱלֹהִים לִתְחִיָּה וְעַל זֹאת אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ עֵדִים". ציטטה זו, מפי קיפא\פטרוס\שמעון – בכיר תלמידיו של ישו, נאמרה בעת התכנסותה של הקהילה הנוצרית הקטנה שנותרה מיותמת עם הסתלקותו של ישו לאחר שעלה השמימה. ההתכנסות התרחשה באותו המקום בו קיימו ישו ותלמידיו את הסעודה האחרונה. לכן, אם קבר דוד ממוקם היכן שהמסורת מצביעה על מיקומו, משתמע מהמסופר בספר מעשי השליחים כי חדר הסעודה האחרונה ממוקם מעליו.

בקצה המזרחי של הכנסייה נערך "הפנטקוסט" = "החמישים במספר": ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, לה מוקדש כיום אחד מחגי הנצרות (אשר מקורו בחג השבועות). מקרה זה מתואר במעשי השליחים ב', 1-4: "בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר". זהו הנס שאפשר להם לדבר בשפות שונות ולהפיץ את הדת בעולם.

מאחורי הדלת נמצאת קפלת ירידת רוח הקודש, הנפתחת פעם בשנה בטקס הפנטקוסט כחלק מהפולחן הנוצרי.

לאחר התחייה הגיע ישו למקום בעת שהשליחים ישבו בו והראה להם את הסטיגמטות. ישו מעניק להם את השליחות וכל אחד מהשליחים הופך להיות כהן בפני עצמו.

מדוע דווקא בהר ציון ולא במקום אחר? יתכן שהדבר קשור גם בכך שזהו אזור בו מתגבשת הנצרות עוד בשלביה הראשוניים ביותר. יש הגורסים שהקהילה הנוצרית הראשונה בירושלים, זו שהונהגה עוד לפני פרוץ המרד הגדול על ידי יעקב אחיו של ישו, מתנהלת באזור שבו התקיימה הסעודה האחרונה.

עולם הנזירות

נזיר הוא אדם הנוטל על עצמו סייגים הקשורים בתענוגות החיים. סייגים אלה משתנים מדת לדת.

הנזיר בנצרות הוא אדם שנשבע לשמור לא רק על הציוויים של הכנסייה, אלא גם על ההדרכה האוונגליונית. הנזירים נודרים נדר נזירות הכולל הימנעות מחיי משפחה (לא מתחתנים ולא מקימים בית ומשפחה) והקדשת עצמם לאל ולהליכה בדרכי ישו ושליחיו. או במילים אחרות – הנזיר חי כמו ישו.

המילה "נזיר" בעברית משמעותה "פָּרוּשׁ", כלומר – פרישה מכלל הציבור והיבדלות ממנו. כך גם בלעז (Monasticism / Monastica) צורתה נגזרת מהמילה היוונית Monos – יחיד, בודד.

הנזירות הנוצרית המוסדית החלה במדבריות מצרים במאה ה-4. מייסדי מוסד הנזירות היו אנטוניוס הגדול במזרח, שנחשב גם כאב הנזירות הנוצרית בעולם, ובנדיקטוס מנורסיה במערב. כנראה שכבר בתקופה מוקדמת מאוד היו יחידים שחיקו את 40 הימים של ישו במדבר וחיו חיי בדידות. לעומת זאת, אנטוניוס הגדול לא רק ייסד מנזר אחד, אלא חיבר תקנון שעל פיו פעלו מספר מנזרים ובכך ייסד מסדר שלם. מאוחר יותר תקנון זה היווה את הבסיס למסדרים הנוספים שקמו.

רעיון הנזירות התפשט בכל רחבי מצרים, משם עבר לרחבי האימפריה הרומית, הגיע עד לבריטניה, וכמות הנזירים גדלה במהירות. אנטוניוס הגדול הפך מופת לנזיר מתבודד ושמו הפך לשם מקובל בעולם הנוצרי.

מנזרים במדבר יהודה

בתקופה הביזנטית היו ברחבי מדבר יהודה כ-64 מנזרים. הם לא היו מנותקים מהעיר (ירושלים) ומהקיסרות, אלא הייתה להם השפעה רבה על הנצרות ועל העולם הנוצרי. הם התיישבו בגבולות האימפריה וסיפקו גם אבטחה לעולי הרגל. מסיבה זו היו המנזרים בנויים כמבצרים. כל מנזרי א"י מוחזקים על ידי האורתודוכסים.

בארץ שני סוגי מנזרים:

  • מנזרי מצוק כדוגמת סנט ג'ורג', מר סבא וקרנטל: נבנו על המצוק כדי להסתתר ולהיות בלתי נגישים.
  • מנזרי מבצר כדוגמת דיר חג'לה: מוגן היטב בשל ביצוריו. מנזרים שנבנים במישור היו מחויבים להיבנות כך.

בשיא פריחת הנזירות במדבר יהודה התגוררו באזור כ-6,000 נזירים ב-100 מנזרים. הנזירים והמנזרים התקיימו עד שנת 614, זמן פלישת הפרסים, אשר החריבו את רוב המנזרים בארץ.
32מנזר אותימיוס

אותימיוס (או אבטימיוס – Euthymius) נולד בארמניה בשנת 377 לספירה ונפטר בשנת 473. על פי המסורת הוא נולד לאישה עקרה שרק לאחר תפילות רבות התבשרה בחיזיון על הולדת בנהּ יחידה. את שמו, אותימיוס, קיבל במתנה מאמו ופירושו בעברית – "עודד". הוא נחשב לאחד מראשוני הנזירים במדבר יהודה ומהחשובים שבהם, והיה מייסדם של מספר מנזרים מסוג שיתופיים (קוינוביון) ומתבודדים (לאורה / הרמיטים).

אותימיוס התייתם מהוריו בגיל צעיר ואת חינוכו קיבל במוסדות דת נוצריים. בהיותו בן 29 הפך לכומר ונדד לארץ ישראל, כאן הצטרף למנזר הלאורה שבנחל פרן (ואדי קלט) אותו ייסד הנזיר חריטון.

5 שנים לאחר שהצטרף אל חריטון הקים אותימיוס ביחד עם ידידו תיאוקטיסטוס מנזר בנחל אוג הסמוך, וכן מנזר שיתופי נוסף ואף קפלה קטנה במצדה.

אותימיוס זכה לכבוד רב בקרב מאמינים נוצריים וקבע תקנות רבות, בכללן תענית 40 הימים בהם נהג לצאת אל המדבר להתבודדות כפי שעשה ישו. אחד מתלמידיו הבולטים היה סבאס שהקים את מנזר מר סבא המפורסם הפעיל עד היום בנחל קדרון.

מנזר אותימיוס נוסד ככל הנראה בשנת 427 לספירה כמנזר לאורה. אותימיוס נקבר בטקס מכובד בשטח המנזר. לאחר מותו, בגיל 94, הוקם במקום בידי תלמידיו מנזר שיתופי (קוינוביון).
33אכסניית השומרוני הטוב

האתר הארכאולוגי מתוארך לראשית תקופת בית המקדש השני. עקב מיקומו הגיאוגרפי, נוצר באזור הצורך בחאן דרכים שיאפשר לצליינים ולבהמות המשא של שיירות הסוחרים מקום למנוחה והצטיידות במים. בתקופה הביזנטית זוהה המקום עם האכסניה הנזכרת במשל "השומרוני הטוב" שבברית החדשה. על כן נבנו במקום "אכסניית השומרוני הטוב" וכנסייה אשר שירתו עולי רגל נוצרים.

במשל המופיע בבשורה על פי לוקאס פרק י', 25, מפרט ישו למאמיניו מי הוא "רעך" בפסוק "ואהבת לרעך כמוך": "אִישׁ אֶחָד, בַּעַל תּוֹרָה, קָם לִבְחֹן אוֹתוֹ וְאָמַר: "רַבִּי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?" שָׁאַל יֵשׁוּעַ: "מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה? מָה אַתָּה קוֹרֵא?" הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדְךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ." אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "יָפֶה עָנִיתָ, עֲשֵׂה זֹאת וְתִחְיֶה." אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָצָה לְהַמְצִיא הֶצְדֵּק לְעַצְמוֹ, שָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: "וּמִי הוּא רֵעִי?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אִישׁ אֶחָד יָרַד מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שׁוֹדְדִים. הַלָּלוּ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּהוּ, וְהָלְכוּ לָהֶם בְּעָזְבָם אוֹתוֹ מֻטָּל בֵּין מָוֶת לְחַיִּים. וְהִנֵּה כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אַךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. כֵּן גַּם אִישׁ לֵוִי, כַּאֲשֶׁר בָּא לַמָּקוֹם וְרָאָה אוֹתוֹ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֵלָיו, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים. נִגַּשׁ אֵלָיו, יָצַק שֶׁמֶן וְיַיִן עַל פְּצָעָיו וְחָבַשׁ אוֹתָם. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיבוֹ עַל בְּהֶמְתּוֹ וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל פֻּנְדָּק וְשָׁם דָּאַג לִצְרָכָיו. לְמָחֳרָת הוֹצִיא שְׁנֵי דִּינָרִים, נְתָנָם לְבַעַל הַפֻּנְדָּק וְאָמַר: 'דְּאַג לוֹ אַתָּה; וְכָל מַה שֶּׁתּוֹסִיף אַחֲזִיר לְךָ בְּשׁוּבִי.' וּבְכֵן מַה דַּעְתְּךָ, מִי מִן הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים?" הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "זֶה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד." אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “לֵךְ וַעֲשֵׂה כֵּן גַּם אַתָּה"".
המושג "השומרוני הטוב" הפך כיום לביטוי שפירושו אדם המסייע לאחר באופן מידי וללא תמורה.
341מנזר סנט ג'ורג'

מנזר סנט ג'ורג', הקרוי גם "דיר מאר ג'ריס", או מנזר "חוזיבה" הוא מנזר יווני אורתודוקסי הבנוי בצלע ערוץ נחל פרת במדבר יהודה. זהו אחד המנזרים המרשימים בארץ. מיקומו, כמו תלוי על צלע ההר התלולה, כיפותיו הכחולות ובידודו מהלכים קסם.
ראשית ההתיישבות באזור נעשתה על ידי חמישה נזירים סורים. מאוחר יותר, במאה החמישית, התיישב במקום נזיר מהעיר תבי בשם יוחנן שהקים במקום מנזר מסוג קוינוביון. המנזר הורחב במהלך המאה השישית על ידי נזיר בשם ג'ריס (גיאורגיוס) מכוזיבא, שעל שמו נקרא המנזר. המנזר נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים והמבנה הקיים נבנה ברובו במהלך המאה ה-19. קומתו העליונה של המנזר היא מערה עתיקה שסביבה נבנו שלוש כנסיות. הנזירים מאמינים כי במערה זו הסתתר לא פחות מאשר אליהו הנביא בהגיעו לנחל כרית בעת בריחתו מפני איזבל. כמתואר במקרא, שם ניזון מלחם וממים שהביאו עבורו העורבים. במפלס האמצעי מצויים מרבית מבני המגורים של הנזירים, שלוש כנסיות ומגדל הפעמונים. המפלס התחתון בנוי מקשתות ובו מחסני המנזר וקבריהם של הנזירים. על פי המסורת, במערה זו בישר מלאך לסבו של ישו, יואכים, כי אשתו חנה תלד בקרוב את מרים הבתולה. הפסגות המרשימות שסביב למנזר מוקפות בצלבי ברזל גדולים שהוצבו על ידי הנזירים במהלך 1967.בצוקים שבסביבות המנזר מצויים כוכי התבודדות בהם מתבודדים הנזירים.

תודות :

לאורי הרטמן על העריכה.
ליאנה מרקשייד
  הטייסת על הממ"ג.
לאסף סולומון  על הצילומיםהנהדרים .
עד הפעם הבאה- נתראה!!!
אבי הרטמן

קישור לקובץ PDF: לחץ כאן
מסלול בפורמט Google Earth: לחץ כאן
מסלול בפורמט עמוד ענן : לחץ כאן
קישור למסלול בעמוד ענן : לחץ כאן
מסלול בפורמט GPX: לחץ כאן
למזג אויר באתר ההמראה :לחץ כאן

 

תגובה אחת בנושא “סובב ירושלים פרק ראשון נצרות.”

  1. יותר שאלות מתגובה.
    אתה כותב שצריך מירשה; חוץ מבבועות תמיד צריך מירשה. אולם נתיב הטיסה שאתה מציע, ועוד יותר הסרטון שצולם, עוברים דרך איזורים אסורים (LLP11, LLP13, LLP172) ובשטחים בנויים. הייתי מאושר לעשות טיסה כזו, אך איך מקבלים לה מירשה? לפי הפמ"ת צריך לכך אישור בכתב מרת"א ויש להגיש את תוכנית הטיסה 10 ימי עבודה מראש. ולמה שיאשרו אם יותר קל להם לסרב, ויותר תואם את טבעם? האם הם לא מקפידים?
    בקיצור, איך קיבלת?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *