נח נפתולסקי

הוא היה חלק מ"שלישית היחד", הוא היה מדריך חקלאי, הוא עבר בארץ ולימד את עבודת האדמה, ותרם שטח עצום בגבעתיים למדינה. זה סיפור של חלוץ

נח נולד באחוזת אביו ליד העיירה סנוסק, שבערבות רוסיה ב 1883. אביו היה למדן מופלג, סוחר יערות ובעל אחוזות, ואימו בת למשפחת רבנים ידועה. הוא חי בסביבה לא יהודית, ולכן למד ש"ס ופוסקים בבית-אביו, תחילה מפי טובי המורים הפרטיים ואח"כ לבדו.

בשנת 1917 חלה בדלקת ריאות, ובגלל זה חלה הפסקה בלמודיו. נח עוזב את ספרי התורה, המשנה והגמרא, ואת אמונת אבותיו ומתחיל לקרא את כתבי א.ד.גורדון, ברדיצ'בסקי, ביאליק וברנר. ספרים אלו מחוללים תמורה מהותית בנפשו, הוא קולט את בשורת ההתעוררות וההתחדשות של הנוער היהודי ומחליט להיות עובד אדמה בארץ ישראל.

בנר שני של חנוכה 1905 הוא מגיע באניה מאודסה ליפו בחברת 85 עולים נוספים ביניהם ש. יבנאלי, יצחק גוטמן, משפחת יבין מאודסה שהתישבה בגדרה, חנה שפרינצק והוריה.
מיפו עובר נח לפתח תקווה ומשם לרחובות, שם הוא חולק חדר עם אלילו אהרון דוד גורדון (זה בערך כמו שאני אחלוק חדר עם צ'רצ'יל), שם הוא רואה שלמרות גילו המבוגר, ומעמדו המיוחד, גורדון  מתעקש ליישם את תורתו ויוצא כל בוקר לעבוד בשדה עם הטורייה כמו כולם.

בבוקר הראשון לשהותו בחדר עם גורדון, הוא מופתע לראות כי גורדון מתעטף בטלית, מניח תפילין  ומתפלל תפילה קצרה הכוללת קריאת שמע ועמידה, טרם יציאתו לעבודה.  כעבור כמה ימים אוזר נח אומץ, ושואל את גורדון למה הוא מתפלל שכן הם עזבו את הדרך הזו, גורדון עונה שלדעתו אסור לנטוש את הדרך היהודית ,שהרי בלעדיה לא יגיעו לארץ ישראל.
 נח לא מסכים עם האמירה, אבל מפאת הכבוד שהוא רוכש לגורדון הוא שותק.

כעת דרכו של נח מצטלבת עם דרכה של רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין, זו שלימים תתפרסם כרחל המשוררת.

נח הוא פועל צעיר שעובד בפרדסים של רחובות, ורחל, צעירה פורחת שזה עתה הגיעה לארץ ישראל ומתגוררת בבית זלצר עם אחותה שושנה שמנגנת בפסנתר. הנערות מתקבצות סביבן כל ערב, וחדרן שופע מוזיקה ושירה, הן המרכז התרבותי של המושבה.

על רחל ונח מספר שמעון קושניר בספרו "אנשי נבו":  "קסם דמותה, עיניה התכולות והעמוקות שבו את ליבו, דבריה התרוננו בנפשו כמנגינה. בלילות הם יוצאים ביחד ומטיילים במקום שנקרא "גבעת האהבה", רחל מתרפקת על נח ומספרת לו בהתלהבות שמצאה אצל פרישמן ביטוי נפלא: "אותיות פורחות". נח מספר לה כי מקור הביטוי במעשה של עשרה הרוגי מלכות, הוא סיפור מיתתו של רבי חנינא בן תרדיון, שכרכוהו בספר תורה ושרפוהו, אמרו לו תלמידיו "רבי, רבי מה אתה רואה?" אמר להם "גווילין נשרפין ואותיות פורחות".
ב 1909 עבר נח לחוות כנרת והיה מראשוני עובדיה, ומראשוני הנוטים לשיטת החקלאות האינטנסיבית. שם חבר לבן-ציון ישראלי ומאיר רוטברג, הלא היא "שלישית היחד". משם עברו שלשתם ליבנאל, ובדרכי נדידתם עבדו בכפר תבור, מסחה וסג'רה.

אחרי שנת עבודה בסג'רה חזרו לכנרת, אך בגלל מחלת הקדחת שתקפה אותו, חזר לרחובות ושוב  לכנרת, ושוב הצטלבה דרכו ברחל (ואני ירוק מקנאה).

בשבתות הייתה רחל יוצאת לשוטט עם נח במורדות ההרים, בואדי פיג'אס (נחל יבניאלי), אל פינות הסתר שם פורחים הפרגים, הכלניות ושיני האריה. שם נח מגלה לרחל עולמות חדשים בחיי הטבע, סוד הריחות העדינים של פרחים המבקשים הפרייה מפרפרי לילה, הצבעים שתכליתם למשוך את מוצאי הצוף נושאי משך האבקה ביום סוד הכלולות וההפרייה בטבע.

אבל האביב הזה היה קצר, ואחריו באו ימי סופה וקור, בדידות ושברון לב. נח ורחל שוב נפרדו, היא עברה לצפת והוא נדד בדרכים כיועץ חקלאי.

בשנת 1924 קנה נח כעשרה דונם אדמה בגבעות השוממות "בין בני ברק ויפו", במקום שבו תתפתח לימים העיר גבעתיים. כאן החליט להגשים סוף סוף את חלומו ולהקים חווה לגידול צמחים נדירים. הוא התחיל לעבד את החלקה הגדולה, חפר תעלות, הניח צינורות מים ובנה מערכת השקיה, נטע עצי הדר ועצי פרי נוספים, והכין ערוגות לעריכת ניסיונות בגידול צמחים. לאחר מכן רכש עוד שני דונמים על גבעת הכורכר השוממה והפראית שהייתה סמוכה לחלקתו הגדולה.

מראש הגבעה נראתה העיר הגדולה הנמתחת עד לים הכחול. נח התגורר ברחוב הגלבוע, בשיפולי גבעת קוזלובסקי, היה לו זקן לבן ארוך ודיבור שקט. הוא ניראה כקדוש אך היה בודד, לא נשא אישה ולא גידל ילדים, הפרחים היו אלו אשר הסבו לו אושר.

את סיפור חייו של נוח נפתולסקי  ניתן להכיר לעומק בספרו של שמעון קושניר "אנשי נבו", ספר שנפתח במילים: "מוזר ותימהוני היה נח. שתקן התהלך בבית המבודד על הגבעה, כאילו אינו יודע לדבר, קשוב למתרחש מסביבו ובלבו".
"הגבעה קסמה לנח גם במראה הנוף, המתגלה לעין מאופק לאופק: במזרח – הרי יהודה, לדרום – כל מרחבי השטחים של בקעת אונו, לצפון כל שטחי אדמות השרון, ובמערב – מראה הים הגדול. בפסגת הגבעה היה נוח חולם בנפשו, "אבנה לי בניין קטן ועליית קיר לימי זקנה, להתייחדות עם היקום."
מעולם לא הצליח נח להתברג אל תוך אורח חיים שיתופי בקיבוץ או במושב עובדים, תמיד נשאר זאב בודד ומתבודד.

רחל הגיעה לתל אביב וגרה בחדר קטן קרוב לים. עכשיו הם היו שוב קרובים, אבל כבר היה מאוחר, כשבא לבקר אותה היא השתעלה בכבדות, עצמה את עיניה ואמרה: "נח נח, קחני אל סירת המפרשים ונפליגה בכנרת אל פינות החן ללקט כרכומים ורקפות."

עם קום המדינה מסר נח בתום לבו את האדמה שלו לקרן הקיימת ולעיריית גבעתיים, ללא שום תמורה כספית, והשאיר לעצמו רק חלקה קטנה לצמחים הנדירים שגידל. בימיו האחרונים גילה שהמוסדות שנתן להם את אדמתו עשו הון עתק כשמכרו את השטח לקבלנים, שבאו והקימו מסביבו בנייני שיכון גדולים ואפורים שסגרו עליו מכל עבר. הטרקטורים עלו על החווה הבוטנית שלו, רומסים בדרכם את הפרחים הנדירים, והוא, זקן המום וכואב, הסתובב בשטח, מנסה להציל מה שאפשר, פרח נדיר או פקעת.

ידידיו הקרובים של נח, הזוג חיה ומאיר רוטברג, חלוצים, גיבורים לשעבר של מפעל ההתיישבות, נפלטו גם הם, כמו נח, מהחיים השיתופיים, לא הביאו ילדים לעולם ולא הרוויחו ממון. המדינה הוקמה ושעטה קדימה במהירות והם נשארו מאחור, נשכחים מלב, ללא מקום לגור וללא פרנסה ראויה.

מאיר רוטברג, היה בעת ההיא כבר איש זקן וחלש, חולה אנוש במחלת הפרקינסון. נוח בנה להם בית מגורים בחלקה שלו במדרון הגבעה. מאיר רוטברג ונח, גיבורי העלייה השנייה, מייסדי קבוצת כינרת, היו יוצאים לפנות ערב לשוטט בגבעת הכורכר בלי תכלית, בשתיקה, נתמכים זה בזה, עד שהלילה ירד וחיה באה וקראה להם לחזור הביתה.

נח נפתולסקי נפטר ב-1974. את אוסף פרחיו הוריש לגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב הנושא את שמו. הוא נחשב למגלה הפרח הנדיר "שושן צחור", שהכל סברו כי נכחד מנופי הארץ.

מי שכתב את תולדות חייו של נח הוא שמעון קושניר,  אביו של  טוביה קושניר  שנהרג במלחמת העצמאות עם מחלקת הל"ה בדרך להגנת גוש עציון. טוביה היה חובב צמחים וחברו הטוב של נח. שמעון קושניר טבע את כינויה של המחלקה "מחלקת ההר".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *