לאה אבושדיד

זה היה סיפור אהבה שהתפרסם על גבי העיתון , זה היה סיפור אהבה שכל העיר סערה ממינו. וזה סיפור אהבה שחרוט באבן עד היום….

לאה אבושדיד נולדה ב 1889 בירושלים למשפחה אמידה שעלו ממרוקו היא הייתה ביתם של רחמים וריינה בת הרב חיים נסים ברוך, שהיה אב בית דין לעדת הספרדים. אחיה הבוגר, אברהם היה מראשוני הרופאים ילידי ארץ ישראל. באותה תקופה רוב יהודי ירושלים היו לא רק דתיים, אלא ספרדים , החשובים והנכבדים שבהם היו ממוצא ספרדי ו ס"ט (ספרדי טהור) הצביע על יחוס.

לאה הייתה מיועדת לבחור ס"ט ממשפחת ולירו העשירה (שבבעלות היה בן היתר בנק, אז סיפרו שהחצי של ירושלים שלא שייכת לתורכים שייכת למשפחת ולירו) . או לבן משפחת שלוש או לפחות לבחור ספרדי אחר מהמעמד הגבוה של ירושלים.

אבל מי שאהב את לאה אהבה עזה, אהבה ללא גבולות עזה ויוקדת היה איתמר. והיא אהבה אותו.

איתמר נולד ב 1882 בעיר העתיקה בירושלים הוא היה בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה, אליעזר היה שנוא נפשם של האשכנזים, הם טענו שהשפה העברית היא שפת קודש ונועדה רק לתפילה ולא לשימוש יום יומי, המשפחה הייתה מנודה.
איתמר שנולד לשפה העברית כונה "הילד העברי הראשון" הוריו הקפידו שלא ישמע שפה זרה, וכך נגזר על איתמר הקטן שלא לצאת מביתו. וזה גרם לכך שהוא לא דיבר עד גיל שלש. אבל מרגע שהתחיל לדבר הוא התגלה כילד מחונן, וכמו אביו המציא מילים כמו סביבון, מפית, רעשן ועוד.
בגיל 10 התייתם איתמר מאימו דבורה ואביו אליעזר נשא את אחותה חמדה (כן עוד שלישיה ..) .

איתמר בן אב"י היה ידוע כנואם מחונן  וכאביו עסק גם בעיתונות הוא שימש כעורכו של עיתונו של אביו, "האור", שהפך באותו הזמן לעיתון יומי הוא היה המייסד והעורך של העיתון "דואר היום"

את עיקר פרסומו קנה איתמר בשל סיפור אהבתו ללאה. הוריה של לאה התנגדו נחרצות לשידוך המוזר הזה. כיצד הילדה העשירה והיפה בעיר שכל עשירי ומכובדי ירושלים חיזרו אחריה תיתן את ידה לאיש שיש לו את כל החסרונות: חילוני, מבוגר (ממנה ב 7 שנים), תפרן , אשכנזי, ממשפחה שנואה. בקיצור… בחור עני אשכנזי מבית ממש לא טוב .

איתמר שסבל ניכור חברתי מלידתו התקשח הוא לא מאלה שיוותר בקלות . הוא היה מאוהב בטירוף והיה מוכן ללכת רחוק בכדי להשיג את אהובתו. הנשק שעמד לרשותו היה העיתון והוא התחיל לכתוב לה שירי אהבה לוהטים מעל דפי עיתונו "האור". את השירים הכתובים בעברית עשירה ופיוטית הקדיש לאהובתו, המכונה בשיריו בשם "אלה" (שיכול אותיות שמה) או "אלתי".
וכך כתב בן היתר " לו אהביתני אלתי, כאשר אהבתיך אני לו נבוכות בימים והשתגעת בלילות לו המה לבך מסערת דמים ושתי עינייך בעפעפיהן, לו נרטבו בדמעות לו חלמת אושר עד והקיצות בבהלה ובמוחך העייף לו עברו ברקים – האח, כי אז אולי הבינותי". שירי האהבה אלו גרמו למשפחה אבושדיד מבוכה רבה .

בימים שקדמו לטלוויזיה זה היה הסיפור הלוהט שריכז עניין רב, היישוב הקטן בארץ עקב בדריכות אחר סיפור האהבה, וזה היה הסיפור הצהוב של אותה תקופה (אגב הוא היה העיתונאי הראשון שהפיק עיתון צהוב להנחלת והפצת הלשון העברית)

אחרי שלוש שנות חיזור עקרות לא יכול היה איתמר לשאת עוד את ייסורי אהבתו. ובשנת 1910 הוא כותב שיר בשם "אקדחי". מֵאָז אֲהַבְתִּיהָ וְלִבִּי כָּאוּב, לֹא יָזוּז הָאֶקְדָּח מִמּוּלִי, בֵּין סִפְרֵי רוּחִי, עַל שֻׁלְחָנִי הָאָהוּב, נוֹשֵׁם הוּא הַמָּוֶת כְּבָר לִי. כִּי נִמְאַס לִי הַכֹּל – אֲפִלּוּ יָפָתִי, אֲשֶׁר בָּחֲרָה כָּךְ לִחְיוֹת בִּלְעָדַי, חכִּי נָא עוֹד רֶגַע אוֹי אַתְּ יָפָתִי, עוֹד רֶגַע רַק וְתִבְכִּי לִבְלִי דַּי." בקיצור ולעניין אם לא אתחתן איתה  טוב לי מותי מחיי אני יורה לעצמי כדור בראש.

השיר עורר סערה רבה בקרב יושבי ירושלים, והביא לראשונה את אביו של איתמר, אליעזר בן יהודה, להתערב במתרחש. הוא פנה בבהילות לאלברט ענתבי (מחשובי המנהיגים והעסקנים בישראל אז), שהיה מקורב למשפחת אבושדיד ולאחיה של לאה, הרופא אברהם, ובהתערבותו פנתה האם ללאה ושאלה לרצונה. לאה ענתה לה "לא אמרה את פיך, אך לא אנשא לאיש אחר". האם בקבלה תשובה זו נאותה לקבל את "גזר הדין" ולאפשר לבתה להינשא לבחיר לבה.
עברו עוד שנתיים של אירוסין שלאחריהן נישאו השניים. אהבתם הייתה גדולה לאורך כל חייהם המשותפים….ומעט אחרי…….
על סיפורם של לאה אבושדיד ואיתמר בן אב"י נכתב שירם של דודו ברק ונורית הירש "אהבת איתמר בן אב"י" הבתים הראשונים מתארים יפה אהבה זו

הנה ורטט בעורפי שוב יעבור /איכה דיברה האהבה של פעם
בעיר ירושלים איש טהור טהור/אהוב אהב כאוב כאב בזעם
וזהו דבר אהבתו /עולה בלהבה
אשר שמעה נסיכתו/לאה האהובה

את לאתי אהבתי למרות רצונה / מי יתן יכולתי לסור למעונה
אני אוהב אותך כל כך / אני נושק אותך כל כך
לו אהבתיני לאתי / חיי לך ומותי

דבורה עומר  מתארת את סיפור האהבה הזה . בספרה "אהבת איתמר"

לזוג נולדו 3 בנות הבכורה נפטרה בגיל 4, האמצעית היא דרורה בן אב"י שהייתה עובדת בכירה בקול ישראל היא נישאה לקרין המיתולוגי משה חובב. בנם הוא גיל חובב הידוע מגיש טלוויזיה, עיתונאי, מבקר מסעדות, מחבר ספרי בישול.
בשנת 1939 הדרדר מצבו הכלכלי של איתמר לשפל גדול. והוא פונה לידידיו בבקשת עזרה , אולם לא נענה . ואז עוזב איתמר עם בני משפחתו לארה"ב .
בשנת 1943 הלך לעולמו בחוסר כול. כעבור ארבע שנים הועבר ארונו לירושלים לקבורה בהר הזתים.

לימים ראיין גיל חובב את סבתו

'גיל :'באמת מומה (כינוי לסבתה) אף פעם לא הבנתי למה בחרת כזה חתן עני ומופרע אם יכולת להתחתן עם עשירי הדור".

לאה: "אל תאמר מופרע, חצוף! אבל אני אסביר לך. באמת היה בנסיון (=בן ציון בפיה) עני מאוד, אבל מה היה יוצא לי מהעשירים? האחד, ולירו, היה קמצן כמו אינני יודעת מה. השני, שלוש, אמו הייתה אומרת לו מה יעשה בכל רגע וכאלה לא אוכל לסבול. השלישי נסע לקושטא ואיבד את כל כספו. בנסיון באמת היה עני, אבל לפחות היה ליבו רחב. פעם ישבתי עם אימי על המרפסת ופתאום שמענו רעש ברחוב. 'הגיע המשוגע' אמרה אמי. כך קראה לבנסיון. ובאמת למטה ראיתי את בנסיון עם כמה פועלים סוחבים חבילה גדולה, 'לא אוכל לסבול לראותך רוקמת בחושך' אמר לי בנסיון. 'הנה קניתי לך מכונת תפירה'.טוב, זה שהיה משוגע, ידעתי, אבל לא תוכל לשער כמה עלתה אז מכונת תפירה, ועוד של זינגר. מאות פרנקים, וזה מבנסיון, שפרלה אחותי הייתה נותנת לו איזה גרושים כדי לקנות לו נעליים.
אז באמת היה נדיב, בטח נדיב. על חשבוני נדיב. שש שנים אחרי נישואי עוד החזרנו לזינגר את התשלומים".

בסוף הראיון מספרת לאה : "כן, היה נדיב בנסיון. לא תחשוב שהסביל אותי, גם אם אתלונן. היה יפה, היה כמו אש, נסיך יהודה קראו לו כולן. וכך עד שמת המסכן. גם בשנותיו האחרונות……..בנסיון היה חולה מאוד, אף על פי ש…..בחדר המיטות היה……..בן פורת יוסף.

לאה, נפטרה כ-40 שנים אחריו, בשנת 1982. ונקברה לצדו של אהובה על מצבתה נחקק: "היפה בבנות שבה את מנוחת מראשות אביר נעוריה"…….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *